החלטתי בימי אסון לקרוא שוב את ״גַּן זרעי החרדל״
והוא לא מִתבטל אל מול אסון ומלחמה וקִינָה. הוא עניין ארוך בַּזמן לַעֲנוֹת בו.
והעניין לענות בו הוא עניין האמנוּת, והרוח, ושֵֹֹכֶל, ואמוּנה, ובדיוּן ביסודות הציוּר אומר הספר אתה צריך ללמוד בראשונה להתבונן בחוקים [וכשאני קוראת בספר אני קוראת להם המִצְווֹת] באמונה ואחרי כן לשנות אותם לפי שִֹכְלְךָ ויכולתךָ, והסוף של כל שיטה הוא להירָאוֹת בלי שיטה. וישנם שִשה העקרונות הכמעט מקודשים וששת המהותיים והחיוניים ושש איכויות ושלוש שגיאות ושנים-עָשָֹר דברים למנוע. ואיך יכול אדם להתעלם מהם? ואני קוראת את כולם, כי נאמר בהם שמחזור ה ch’i [נשימה, רוח חיים, כוח החיים של השמים] יוצר תנועה של חיים, ושפעולה של הרוח וכוח המִכחול הולכים יחדיו, ושעל שטיחוּת מִשטח הציוּר להשיג עומק ומרחב, ושעל הציוּר להימנע מרחוק וקרוב לא מובחנים דיים, ומהָרִים בלי רוח חיים, בלי דֹּפֶק החיים, וממַיִם בלי ידיעת מקורָם, וממִשעולים בלי ידיעה של התחלה וסוף.
האין אלה דברים שאוכל להאמין בהם עכשיו?
ועוד עלי לחשוב שוב על טענוֹת ההרים והמים והמשעולים המצוירים, טענות הציוּר, עם הרוח והשֵֹכֶל, הנִראוֹת גם כטענות ההרים והמים והמשעולים שמחוץ לציוּר.
ואחרי כן עוד על יסודות הציוּר, לפני ספר העֵצִים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה