כאילו לרגע היה נהיר לנו עניין הָאֱלֹהִ֤ים בַּשָּׁמַ֙יִם֙ וְאַתָּ֣ה עַל־הָאָ֔רֶץ, ולא היה נהיר עניין הַחֲל֖וֹם, אבל גם כִּ֣י הָאֱלֹהִ֤ים בַּשָּׁמַ֙יִם֙ וְאַתָּ֣ה עַל־הָאָ֔רֶץ לא היה לגמרי נהיר לנו, והיינו צריכים לראות בו את המרחק העצום הלא נראֶה, ואת העמידה מול המרחק, כמעט מול דבר לא נמצא. וישראל אמר על עַֽל־כֵּ֛ן יִהְי֥וּ דְבָרֶ֖יךָ מְעַטִּֽים כי לא תוכל למלא את המרחק בינך ובין אלֹהים בשמים.
ובכל זאת כמעט עמידה מול הדבר השלם כאן, השמים השלמים, כשהארץ היא הלא שלמה. וכאן, בקֹהלת, אלֹהים הוא בשמים [ולא כך בשאר התנ״ך לפניו].
ולא נהיָה לגמרי נהיר כִּ֛י בָּ֥א הַחֲל֖וֹם בְּרֹ֣ב עִנְיָ֑ן, והחלום כאילו מאפשר לעבור את המרחק עד השמים, חשבנו, וקֹהלת אומר החלום לא יאפשר לך לעבור את המרחק. ודיברנו על החלום כעל התגלוּת של אלֹהים [כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם, דברים יג], ועל אזהרת קֹהלת מפני המחשבה שהחלום הוא דיבוּר של אלֹהים אל החולם. כי אלֹהים בשמים. לא בארץ.
ובכל זאת, בְּרֹ֣ב עִנְיָ֑ן כאן, והרי אלֹהים נתן לבני האדם עניָן לענות בו, וכך, ראינו את בְּרֹ֣ב עִנְיָ֑ן כניתן על ידי אלֹהים. החלום כניתן על ידי אלֹהים. והוא טוב מדיבור שלך לפני אלהים.
והכסיל, הוא נגד החלום, הוא במציאוּת דברים.
קֹהלת: א) אַל־תְּבַהֵ֨ל עַל־פִּ֜יךָ וְלִבְּךָ֧ אַל־יְמַהֵ֛ר לְהוֹצִ֥יא דָבָ֖ר לִפְנֵ֣י הָאֱלֹהִ֑ים כִּ֣י הָאֱלֹהִ֤ים בַּשָּׁמַ֙יִם֙ וְאַתָּ֣ה עַל־הָאָ֔רֶץעַֽל־כֵּ֛ן יִהְי֥וּ דְבָרֶ֖יךָ מְעַטִּֽים:(ב) כִּ֛י בָּ֥א הַחֲל֖וֹם בְּרֹ֣ב עִנְיָ֑ן וְק֥וֹל כְּסִ֖יל בְּרֹ֥ב דְּבָרִֽים:
קֹהלת ג: י רָאִיתִי אֶת-הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ. יא אֶת-הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת-הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא-יִמְצָא הָאָדָם אֶת-הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר-עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד-סוֹף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה