בהקדמה לספר "A Gallery of Great Paintings" שיצא לאור בניו-יורק ב-1944 ושכל הרפרודוקציות בו הן בצבע, נכתב שאמנם אין תחליף לראיית יצירות האמנוּת המקוריוֹת אבל ספר כמו זה יכול לשמש אותנו ללימוד כמה מהטובים שבציורי העולם בצבעיהם המקוריים ולהיות כגלריה פרטית בבית.
אבל ספרי האמנות עם הרפרודוקציות בשחור-לבן הראו כמעט אותו דבר שהראו ספרי האמנות בצבע, את כמעט-דמותם של הציוּרים, חשבתי כשקראתי עכשיו את הדברים האלה. הרפרודוקציות בשחור-לבן, כמו אלו בצבע, חשבתי, נועדו למעֵין הסתכלוּת ממרחק, מרחק כה רב, עד שהמסתכל אינו יכול לראות לגמרי כל מה שיש בציורים, ובכל זאת, הוא יכול להרגיש שגם בהסתכלוּת בציורים עצמם, מקרוב, יהיה מרחק שהוא לא יוכל לעבור.
והרי הוא מרגיש את מרחקֵי האמנוּת, המרחקים הלא נתפשֹים, הלא מושֹגים, שהרפרודוקציות מצליחות להראות לו בתוך כמעט-דמות הציורים.
אני חוזרת עכשיו אל ספרֵי האמנוּת הישנים עם הרפרודוקציות בשחור-לבן, לראות שוב את דמות האמנוּת במה שאינו מראֶה את כולה, ואני כחוזרת אל התחלת הידיעה על הלא-מושג.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה