שוב ראינו שהבהמה לא נחותה, יש לה רוח, ורוח אחד לכל ואין לאדם יֶתֶר, ומדרש תנחומא אמר ״כתיב באדם לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו וכתיב בבהמה לא תחרוש בשור ובחמור יחדו״, לשניהם יש איסורים, ואין מוֹתָר, וקֹהלת אומר כאן שאדם ובהמה שווים מלכתחילה, הַכֹּל֙ הָיָ֣ה מִן־הֶֽעָפָ֔ר וְהַכֹּ֖ל שָׁ֥ב אֶל־הֶעָפָֽר, והוא מגדיר מחדש את בריאת העולם, הכל היה מן העפר, כל הבריאה היתה מן העפר, כל מה שיש הוא מן העפר והולך אל מקום אחד, ובספר בראשית עפר הוא ״עָפָר מִן הָאֲדָמָה״ ביצירת האדם, האדמה היא מקור העפר, ובפרק א׳ בבראשית ״וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ״, ועדיין לא נקראה אדמה, אבל היא נשארה אותה ארץ גם אחרי הבדלת המים, וכך, אמר ישראל בשיחה שלנו, העפר מסמל את הדבר הקדום ביותר שיש, את האָרץ, את האדמה, אבל גם את התֹהו ובֹהו, שהוא מה שיש באָרץ אחרי הבריאה. והאדם, עפר מן האדמה, נוצר כמעט מתֹהו ובֹהו.
וכאן בקֹהלת הכל הולך אל מקום אחד, הכל מן העפר והכל אל העפר. כל דבר שמקבל צורה מתבטלת צורתו, אמר ישראל. כל דבר בחזרתו אל העפר.
כשהנחש יֹאכַל עָפָר (וְעָפָר תֹּאכַל כָּל-יְמֵי חַיֶּיךָ) הוא יֹאכַל לא רק את החומר שממנו עשוי אדם אלא גם את החומר שממנו היה הכֹּל, חשבתי אחרי כן. הנחש, שאמר אל האִשה ״כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם; וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי טוֹב וָרָע״, שיָדַע מהי הידיעה של אלֹהים ומהי האכילה מעץ הדעת טוב ורע, נידון לאכילת עפר, כמו אל מין התחלה, שאין בה הידיעה הגדולה.
קהלת: (יט) כִּי֩ מִקְרֶ֨ה בְֽנֵי־הָאָדָ֜ם וּמִקְרֶ֣ה הַבְּהֵמָ֗ה וּמִקְרֶ֤ה אֶחָד֙ לָהֶ֔ם כְּמ֥וֹת זֶה֙ כֵּ֣ן מ֣וֹת זֶ֔ה וְר֥וּחַ אֶחָ֖ד לַכֹּ֑ל וּמוֹתַ֨ר הָאָדָ֤ם מִן־ הַבְּהֵמָה֙ אָ֔יִן כִּ֥י הַכֹּ֖ל הָֽבֶל: (כ) הַכֹּ֥ל הוֹלֵ֖ךְ אֶל־מָק֣וֹם אֶחָ֑ד הַכֹּל֙ הָיָ֣ה מִן־הֶֽעָפָ֔ר וְהַכֹּ֖ל שָׁ֥ב אֶל־הֶעָפָֽר:
בראשית ב: ז וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה,
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה