כי הגבָּלוֹת בכל הפסוקים האלה, מ״...כִּי אֵין טוֹב בָּם כי אם...״, וידיעת אי-היכולת לראות טוב כמו שאלֹהים ראה [בבריאה], רק מרחב של לא-מוחלט לאדם, ואל כל שיֹאכַל ושָתָה ורָאָה טוֹב והאדם עצמו, הוא מַתַּת אלֹהים, והמתת היא לְעולם כי כל אשר יעשה אלֹהים הוא לְעולם [ואנחנו לא יודעים מהו כל אשר יעשה אלֹהים], שעליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע, ואשר בקשה של אדם לא תשנה אותו, ואלֹהים לא ישנה אותו כי הוא לְעולם, ועד ״וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו״ ו״הָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת-נִרְדָּף״. שלא ישנה.
בשיחה שלנו אמר ישראל בכל עשייה של אדם יש יראו מלפניו, כי אין להוסיף למה שיש ואין לגרוע ממנו והיראה היא עמידה מול היש, המציאוּת. וזאת יראה גדולה. ויראה מלפני אלֹהים כי אלֹהים הוא מה שיש, וקֹהלת אומר אדם צריך לעמוד מול היש עכשיו. וחשבנו על פסוקי העֵת ועל הצורך של האדם לִירֹא מפני העת שבה הוא נמצא. כי היא עת. היא המציאוּת עכשיו.
והיינו צריכים להבין את וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת-נִרְדָּף, וישראל אמר שלנרדף יש יִרְאָה, ושאלתי על היראה של הרודף ברודפו בגלל ציווי של אלֹהים, וישראל אמר בגלל הרגשת הכוח שברדיפה הוא יעמיד עצמו כחשוב יותר מאלֹהים.
ושאלנו על אלֹהים כרודף בהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת-נִרְדָּף, וראינו ב״יְבַקֵּשׁ״ את יבקש כרודף את נִרדף, את יבקש את נפשו, ואת ישתוקק אל נרדף. וראינו שנרדף הוא לא אחד ידוע [הוא בלי הא הידיעה] כי תמיד יש נרדף ותמיד יש רודף. ותמיד האלֹהים יְבַקֵּשׁ בדין המוחלט ובחסד המוחלט. ואנחנו לא יודעים מתי אלֹהים הוא בחסד מוחלט ומתי בדין מוחלט.
ולְעולם האלֹהים יבקש את נִרדף. כי כל-אשׁר יעשׂה האלֹהים הוא יהיה לְעולם.
[קהלת פרק ג: יב יָדַעְתִּי, כִּי אֵין טוֹב בָּם--כִּי אִם-לִשְׂמוֹחַ, וְלַעֲשׂוֹת טוֹב בְּחַיָּיו. יג וְגַם כָּל-הָאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה, וְרָאָה טוֹב בְּכָל-עֲמָלוֹ--מַתַּת אֱלֹהִים, הִיא. יד יָדַעְתִּי, כִּי כָּל-אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים הוּא יִהְיֶה לְעוֹלָם--עָלָיו אֵין לְהוֹסִיף, וּמִמֶּנּוּ אֵין לִגְרֹעַ; וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה, שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו. טומַה-שֶּׁהָיָה כְּבָר הוּא, וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה; וְהָאֱלֹהִים, יְבַקֵּשׁ אֶת-נִרְדָּף. ]
[שמות ד: כד וַיְהִי בַדֶּרֶךְ, בַּמָּלוֹן; וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְהוָה, וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ]
*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה