אחרי שכתבתי על האומנת הזקנה של בֶּרְק שיצאה אחריו לאוסטרליה אחרי שהוא כבר יצא למסע והשוויתי את דְּמוּת-הסִפְרוּת שלה לדמות מינקת רבקה בספר ״בראשית״, כי המִלים ״וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית-אֵל תַּחַת הָאַלּוֹן וַיִּקְרָא שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכוּת״, פתאֹם, נוגהוֹת על רבקה, על יעקב, על עזיבתו הארוכה, על דבר אבוּד, דיברתי עם ישראל על הניסיון להבין את הפסוק הזה על מינקת רבקה, ועל התהייה הנשארת, וחשבנו שכמו האומנת הזקנה של בֶּרק כך המינקת כאן כאילו מחזירה לרבקה את ימי ילדוּתה, ואולי את עֶצֶב עזיבת הילדוּת והמוֹלדת, והמשכנו אל המדרש השואל למה לא נכתב שרבקה מתה והמוצא את מוֹת רבקה במות מינקת רבקה, ״אתה מוצא כשמתה רבקה...״, ושאלנו על אשמת רבקה בשליחת יעקב אל לבן, וביחסה לעשָו, וליצחק, וישראל אמר רבקה היתה מרוחקת בחוסר נחת מיצחק. ובמדרש אברהם מת, יצחק עיניו כהות, יעקב הלך לפדן ארם, ונשאר עשָו [שחז״ל אמרו עליו רשע], ומפני שהוציאו את מיטתה בלילה כשהיא מתה, לא פירשה הכתוב אלא מן הצד, ומן הצד הוא וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה וגו׳. לא אברהם, לא יצחק, לא יעקב, רק המינקת עזרה להזכיר את מותה. כמו את עֶצֶב אי-החזרה אל ארץ מולדתה.
וכן, פנינו גם אל המדרש על היגמֵל יצחק [ששרה היתה מיניקה], שמִן ההיגמלוּת היתה ההליכה אל העקדה, כי אלֹהים נענה לשֹטן ואמר אם אני אומר לו זְבח את בנך לפני מיד זובחו, ואין כאן הבדל בעיני אלֹהים בין תוֹר ויונה ובן, כל נברא יכול להיות קורבן
[[ תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף פט עמוד ב
ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם. (אחר מאי?) +מסורת הש"ס: מאי אחר+ - אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זימרא: אחר דבריו של שטן, דכתיב ויגדל הילד ויגמל וגו', אמר שטן לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! זקן זה חננתו למאה שנה פרי בטן, מכל סעודה שעשה לא היה לו תור אחד או גוזל אחד להקריב לפניך? אמר לו: כלום עשה אלא בשביל בנו, אם אני אומר לו זבח את בנך לפני - מיד זובחו. מיד והאלהים נסה את אברהם, ויאמר קח נא את בנך.
מדרש תנחומא (בובר) פרשת כי תצא סימן ד
אתה מוצא כשמתה רבקה, אמרי מאן יפוק קומה, אברהם מת, יצחק עיניו כהות ויושב בבית, יעקב הלך לפדן ארם, יפוק עשו רשיעא קומה, ויימרון ברייתא, לייטין בזייה דהדין יינקין, (פי' ארורין שדים שהניקו כזה), מה עשו הוציאו מיטתה בלילה, אמר ר' יוסי בר חנינא לפי שהוציאו מיטתה בלילה, לא פירשה הכתוב אלא מן הצד, דכתיב ותמת דבורה מינקת רבקה וגו' [ויקרא שמו אלון בכות] (שם /בראשית/ לה ח), מהו אלון בכות, שתי בכיות, עד שיעקב יושב ומשמר אבלה של (מיניקתו) [מניקתה], באתה לו בשורה של אמו, הה"ד וירא אלהים אל יעקב עוד [וגו'] ויברך אותו (שם שם /בראשית ל"ה/ ט), מה ברכה ברכו, ברכת אבלים ברכו, ]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה