...בחזרָתי אל ״הנִבחר״ מופיע זִכרון אדם וחוָה שהיו כעֵין אח ואחות ואברהם ושרה ב״אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ״ ואהבת מפקד בּוֹר-בית-הסוהר ב״יוסף ואֶחָיו״ וכמעט ידיעה על בריאתם המשותפת של האסור והמותר.
ונדמֶה לי שיוסף יפה-התואר הנִבחר העולה מבור תחתיות אל קצה ייעודו הוא תחילתם של יפֵי-התואר, הנִבחרים, הקרובים למותר ולָאָסוּר, אצל תומס מאן.
וכן, כאילו מ״בראשית״ אל הסִפרוּת של תומס מאן עוברת מין ידיעה ישָנָה על הֱיוֹת יפֵה-התואר לנִבחר. כמעט כמין חוק.
ודווקא כמעט מובן יפי-המראֶה אצל ילדֵי החֵטְא כשהנזיר המספֵּר האירוני-לא אירוני ב״הנִבחר״ אומר על החוטא-הנִבחר-האפיפיור ״הוא היה יפה מראה עד מאד, כפי המצוי לעתים קרובות בקרב ילדֵי החטא, מי יודע, מדוע,...״, ונדמה לי [אף על פי שזאת השערה מיותרת] שגם לתומס מאן הוא היה מובן, ופתאם מתבהרים לי עוד ״וַיֹּאמֶר, אֶל-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ, הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי, כִּי אִשָּׁה יְפַת-מַרְאֶה אָתְּ״ ו״אִמְרִי-נָא, אֲחֹתִי אָתְּ״, ו״לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא״ שאמר פרעה לאברהם, כי אברהם, שראה את יפי-המראֶה של שרה ושאמר ״אמרי נא אחותי את״ ו״אחותי היא״, הוא כמעט הרואה את המותר והאסור הנוצרים יחדיו ואת יפי-המראֶה כמעט כנוצר מתוך חוק.
[״מצביונה של מלכוּת יש בו יותר מן השרוי לו לפי שנולד בחטא גדול שכזה״
״בן חמש-עשרה ובן שש-עשרה, היה הנער יפה-תואר...״ . הנבחר, תומס מאן, תרגם מרדכי אבי שאול.
״יחסו של אדם אל נערה אשר כבר אל אִמהּ הוא נמשך ברגשי אהבה, יש בו מידה מסוימת של יסוד אבהי, ולפיכך מתעוררים כנגד קשר הנישואין עמה חששות פנימיים". יוסף ואחיו. תומס מאן. מגרמנית מרדכי אבי שאול.
ודמיון יְפִי האח והאחות המולידים בחטא ליפי הנער ב״מוות בונציה״: ״...לקלסתר הנער החיוור והעדין״, ״יפיפיים בקלסתרם החיוור...״ (הנבחר), ״ביופיו כליל השלמות של הנער. קלסתרו החיוור, הענוג...״ (מוות בונציה)]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה