היתה לנו תהייה על הדֶּבֶר ועל הִדְבִּיר ועל דָבָר שהוא דבר נאמר, ועל דִבּוּר, שיש בו כיליון, וישראל אמר בעברית הדיבוּר יצר את האור ויכול ליצור כל דבר, גם כיליון, וכשאלֹהים אמר יהי אור הוא אמר את זה בתוך חלל, והדיבור יָכֹל למלא את החלל בכל דבר, באור, בכיליון.
וכאן, הדֶבֶר הוא יד ה׳ הוֹיָה. יד ה׳ ולא דיבור, ובכל זאת קיימת גם ההרגשה שהוֹיָה, הנדיר הזה, לא מוחשי לגמרי.
ונִשְעַנּוּ קצת על דברֵי פרופסור פלוסר, ״בחבקוק ג 5 מדובר על דֶּבֶר בקשר להליכת ה׳ בפארן. בתרגום השִבעים הוא מתורגם דָּבָר [לוגוס] כאילו דֶּבֶר ודָבָר הם אחד.״ אם כן, דיבור של אלֹהים על פי התרגום הוא חזק [אחת מהמכות], בעל כוח, אבל במדרש כאן אין לאלֹהים כוח עצום, אלא יד חזקה, כלומר יד פיסית ולא דיבור. זאת חולשה של אלהים. יד חזקה היא חולשה. עם ההזדקקות לתואר ״חזקה״. וכך אפילו הדֶבֶר הוא חולשה כי יש חולשה ב״חזקה״. וכן, הדֶּבֶר הוא הראשון הממית בין המכות, הראשון שאלֹהים ממית בו, אבל המוות הזה לא הביא לכניעת מצרים, אמר ישראל.
וחשבנו, אם כך, ״הַדָּבָר הַזֶּה״ בהמשך הפסוק בשְמוֹת כמעט מחזֵק את יד ה', כי אולי ״הַדָּבָר״ מביע גם דָּבָר נאמר ודיבור, וחשבנו שהמדרש יודע שיש חולשה ב״ בְּיָד חֲזָקָה - זו הַדֶּבֶר״, ורוצה את הוֹיָה ואת ״הַדָּבָר הַזֶּה״.
[וַיּוצִאֵנוּ ה' מִמִצְרַים בְּיָד חֲזָקָה, וּבִזְרעַ נְטוּיָה, וּבְמרָא גָּדל, וּבְאתות וּבְמפְתִים.
בְּיָד חֲזָקָה - זו הַדֶּבֶר, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: הִנֵה יד ה' הויָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, בַּסּוּסִים, בַּחֲמרִים, בַּגְּמַלִים, בַּבָּקָר וּבַצּאן, דֶבֶר כָּבֵד מְאד. ]
[שְמוֹת: ט,ג הִנֵּה יַד-יְהוָה הוֹיָה, בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים, בַּבָּקָר וּבַצֹּאן--דֶּבֶר, כָּבֵד מְאֹד. ט,ד וְהִפְלָה יְהוָה--בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל, וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם; וְלֹא יָמוּת מִכָּל-לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, דָּבָר. ט,ה וַיָּשֶׂם יְהוָה, מוֹעֵד לֵאמֹר: מָחָר, יַעֲשֶׂה יְהוָה הַדָּבָר הַזֶּה--בָּאָרֶץ. ט,ו וַיַּעַשׂ יְהוָה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, מִמָּחֳרָת]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה