בשפה עממית, כמעט בחֲרוּזֵי לְכַלּותֵנוּ לְכַלּותֵנוּ, מבוטאת תפישֹת עולם נוראה, שאומרת שהֱיוֹת עַם נבחר הוא קיוּם נוֹרָא, בכל דור ודור, שֶׁבְּכָל דּור וָדור עומְדִים עָלֵינוּ לְכַלותֵנוּ, ובכל דור ודור מצילנו מידם, כלומר הוא לא ממש מצליח להציל. ואותה מידה טובה עָמְדָה לַאֲבותֵינוּ וְלָנוּ, אנחנו שווים לאבותינו, אין לנו שום לימוד מהם, דווקא בליל הסדר, לילה של זיכרון, אנחנו כמעט לא זקוקים לזיכרון של אבותינו, ומַצִּילֵנוּ מידם צריך כל שנה להציל שוב כי תמיד ימשיכו לרצות לְכַלּותֵנוּ.
שֹפה חשֹוּפָה, כמעט מנוגדת לאינטלקטואליוּת של המִדרש, מציגה קיוּם חשוף.
[וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבותֵינוּ וְלָנוּ.
שֶׁלּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּותֵנוּ,
אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּור וָדור עומְדִים עָלֵינוּ לְכַלותֵנוּ,
וְהַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם.]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה