קִלְקוּלִים בעומֶק האמנוּת, בַמתקרב-מתרחק וכמעט מקודש, קִלקוּלים מתוך האֱמוּנָה בה.
וכאילו מותר להם להתקיים בתוך האמנוּת בגלל עומק האמונה, וכאילו גם בגלל מין שוויון עם עומק אמונה של הבעות אחרות בה, אבל כמו כל ההבעות הם תמיד צריכים להיות נידונים.
חשבתי לכתוב עליהם מעט אחרי שקראתי את ״כתרגומו תסתאב כל דבר הנִתְעָב על האדם בין לשבח כגון הקדש בין לגנאי כגון איסור...״ של רש״י, ואחרי שדימיתי לי שהבנתי שמץ מהדברים האלה כשדיברתי עליהם עם ישראל וכשניסיתי להבין את הקִלקולים בעומק האמנוּת הדומים קצת לַתועבות, ודימיתי לי שהבנתי שמץ גם מהם ומחמקמקותם, ולא הראיתי הוכחות וראָיוֹת אף על פי שראיתי כמה מהם, כגון אחד מהם ברישוּם אחד כָּמֵהַּ אל אמנוּת עָבָר גדולה, עושֶה עצמו מין שִכבה מתענֶנֶת מִתערפלת מִסתלסלת עליה, על תוכָהּ, מין עצמו אבל גם שקיפוּת-עצמו, להיות כמעט מַרְאֶהָ וכמעט שינוי מַרְאֶהָ, להעלות עצמו בערפילֵי השכבות והשקיפוּת, כמעט כמו אש זרה עולָה-מתענֶנֶת אליה, כמעט במקומה.
האם אכן ראיתי הִתעננוּת זרה?
[דברים כב ט: לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם...
רש״י: ״פן תקדש" - כתרגומו תסתאב כל דבר הנתעב על האדם בין לשבח כגון הקדש בין לגנאי כגון איסור נופל בו ל' קדש כמו (ישעיהו סה) אל תגע בי כי קדשתיך
"]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה