התחלת השיחה שלנו בקיץ הזה על החיבוּר "מאמר על עניין צורך הצמצום" שכתב הרב יהודא ליאון אשכנזי, חשבתי, היא כהתחלת עונה, שצמחֶיהָ נובטים בה וטְלֶָליהָ ועֲנָנֶיהָ ואורהּ וצלָלֶיהָ נוצרים בה, ויש בה אורך הרוח, כמו בכל העונות. והרי גם השיחות שלנו על חיבורו "אַל תִרגזו בדרך" היו כעונה ברורה בין עונות.
והצטרכנו להבין את כל מִלות שֵם החיבור, כאילו אמרו כל מה שיהיה בחיבור. ו"מאמר" הוא מה שהוא אומר אבל לא גומר לומר, כי היה מתקן שוב ושוב את הנאמר, ועל "עניין" צריך לשאול מי מתעניין בשאלת הצמצום, ואין כאן ספק על קיוּם הצמצום ועל הצורך בו, אלא רק השאלה על העניין, וזה מין המשך מסורת הכתיבה של התורה ושל המִשנה, והוא לא מתעניין בהוכחת קיום הדבר אלא בבדיקת משמעותו. וצורֶך כאן הוא קצת כמו מכשול, אמר ישראל, כי צורך של מי הוא, של מי שיצר את הצמצום, אלֹהים, או של מי שחי בתוכו. והצמצום בקבלה הוא מן הפְּנִים, והוא יצירת מרחב ולא הצטמצמוּת של מרחב, והאל עצמו צריך להצטמצם כדי ליצור את המרחב, בשביל העולם, ואלה בעיני הרב אשכנזי סכמות לוגיות, אמר ישראל, ולא דבר כרונולוגי, בתוך תנועת זמן. ואין כאן ספק בצורך. הוא צורך של אלֹהים ושל העולם.
גם הכתיבה על השיחות האלה תהיה שייכת לעונה, עד הִתחלפותהּ, אני חושבת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה