למה יִדֹּר וגם נֵדֶר, הִשָּבַע וגם שְבוּעָה ["אִישׁ כִּי-יִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה, אוֹ-הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה..."], כמו כפילוּת, או מין לשונות ריבויים, שואלים בתלמוד הירושלמי, והם אומרים "מיכָן שכינוּיֵי נְדָרים כִּנדרים" כי מה שנראֶה כמיותר ב"ידֹּר נֶדֶר" וב"הִשָּבַע שבוּעה", בריבוי השפה, אינו מיותר, הוא כינוּיֵי הנדר וכינוּיֵי השבועה. שהם עצמם הרחבה בתוך השָֹפָה.
ולמה יִדֹּר" נהיה בעיניהם דומה ל"הִשָּבַע" ול"גֻּנֹּב", והרי הוא פֹּעַל נטוי והם צורת המָקוֹר, אלא הם כולם שייכים לאותה הבעַת הלשונות הנראות כריבוי או ככפילוּת, עם נֵדֶר, גֻּנֻּב, הִשבע, אותה הבעַת הלשונות שהמִלים הנאמרות בהן כולן בעלות אותה חשיבות.
וכשהם אומרים שכבר במקרא יש כינויי נדרים, ושהכינויים והדבר עצמו הם אותו הדבר במקרא, הם לא יודעים מהו הדבר עצמו ומהו הכינוי, אמר ישראל, אבל בגלל זה יכולה המִשנה לומר "כינויי נדרים כִנדרים", ואז היא צריכה לברר לעצמה מהם הכינויים.
ומפני שיִדֹּר ונֶדֶר שניהם בנבואה, הם שניהם בעלי אותו ערך, אמר ישראל, וכאשר רבי עקיבא אמר כל התורה קודש ושיר השירים קודש הקודשים, וחתם את קדוּשת השָֹפָה לבדה, בתקופה שאין בה בית מקדש וכהן ואין קדוּשת השפה, הוא חתם את קדושת השפה דרך הגוף, שהרי שיר השירים עוסק בקדושת הגוף, זכר ונקבה בראם, התחלתם במין, כי השפה קשורה לגוף. ובגלל קדוּשת השפה של המקרא יש לראות בכל מִלה בו משמעות משלה.
ושוב על "גֻּנֹּב גֻּנַּבְתִּי", כי גֻּנַּבְתִּי כאן זקוק לגֻּנֹּב, המקור, שהוא כמין זִכְרוֹן עבר רחוק ולא לגמרי ידוע של הפֹּעַל, ושבהִמצאוֹ ליד הפֹּעַל הנטוי גֻּנַּבְתִּי הוא מזכיר לו שישנו מרחב של משמעוּת הפֹּעַל שאינו מגודר על ידי זמן וגוף. ואולי, כמו בעינֵי התלמוד הירושלמי, דומה כאן גֻּנֹּב לכינוּיֵי נְדָרִים שהם כִּנְדָרִים. שהם עוד מרחב.
[במדבר ל: . ג אִישׁ כִּי-יִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה, אוֹ-הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה
בראשית: כִּֽי־גֻנֹּ֣ב גֻּנַּ֔בְתִּי מֵאֶ֖רֶץ הָעִבְרִ֑ים
[התחלת מסכת נדרים בתלמוד ירושלמי:
משנה
כל כינויי נדרים כנדרים חרמים כחרמים שבועת כשבועות נזירות כנזירות האומר לחבירו מודר אני ממך מופרש אני ממך מרוחק אני ממך שאיני אוכל לך שאיני טועם לך אסור מנודה אני לך ר' עקיבא היה חוכך בזה להחמיר כנדרי רשעים נדר בנזיר בקרבן ובשבועה כנדרי כשרים לא אמר כלום כנדבותם נדר בנזיר ובקרבן:
גמרא
כתיב (במדבר ל) איש כי ידר. מה ת"ל נדר. אלא מיכן שכינוי נדרים כנדרים. (שם) או השבע מה ת"ל שבועה. אלא מיכן שכינויי שבועות כשבועות. (ויקרא כז) אך כל חרם מה ת"ל יחרים. אלא מיכן שכינויי חרמים כחרמים. (במדבר ו) נדר נזיר. מה ת"ל להזיר. אלא מיכן שכינויי נזירות כנזירות. עד כדון כר' עקיבה דאמר לשונות ריבויין הן. כר' ישמעאל דאמר לשונות כפולין הן והתורה דיברה כדרכה. (בראשית לא) הלוך הלכת (שם) נכסף נכספת (בראשית מ) גונב גונבתי מנלן איש כי ידר נדר לה' או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו. מה ת"ל ככל היוצא מפיו יעשה. אלא מיכן שכינויי נדרים כנדרים. וכינויי שבועה כשבועה. ]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה