ובעוד יום קיץ דיברנו על קַיִן ועל לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ, וישראל אמר החַטָּאת רובץ על האדמה, והאדמה, היא מסמלת בשביל קַיִן [שהמשיך את הציווי שנאמר לאביו] את הקשר עם אלֹהים, היא המאמָץ שלו לפגוש את אלֹהים.
והוא שיִרְאֶה את החַטָּאת, כי החטאת רובץ על האדמה, אמר. וגם " לַפֶּתַח" הוא באדמה, אמר.
ועוד דיברנו על החיקוי שחיקה הֶבֶל את קין, כשהביא מִנחה לאלֹהים, ולא היתה בו ההבנה של היחס לאלֹהים, ובכל זאת, חשבנו, הוא יצר מין חזרה חֶזיונית של מה שעשה קין, והוא לא עמד לבד מול אלֹהים אלא רק במין חזרה על אחיו. והעמידה לא לבד היא יצירה שלו.
ועוד דיברנו על המִנחה, וישראל השווה את "ויהי מקץ ימים" לאסיף, שהוא בקצה ההבשלה, כי קין הביא את קצה ההבשלה ואילו הבל הביא את הבכורות שהן ההתחלה.
ובהבאה מפרי האדמה כמו קרא קין תיגר על אלֹהים, אמר ישראל, כי הפרי הוא של הגן ושל עץ עושה פרי, וקין יָכֹל להתמודד עם העונש שהוטל על אביו וגם להוציא פרי מן האדמה [ותוצא הארץ ...], אבל לא הצליח לפגוש את אלֹהים, והראה לאלֹהים שיש לו פרי במין ניסיון לחזור אל ראיית ההִתהלכוּת של אלֹהים בגן עדן. והוא הגיע אל הקצה, אל השלם, ובעצם אמר לאלֹהים אני עושה הכל, פרי ולחם. והוא מַתיר הסְפֵקוֹת, שהגיע אל קצה ההבשלה ואל קצה הידיעה של מהו הבכור.
[ואלֹהים שָעָה אל הֶבֶל כי הבל הוא המחַקֶּה של קין, והוא כמו שלשלת ההמשך שלו, אמר עוד. ]
[וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי
בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. ג,יח וְקוֹץ וְדַרְדַּר, תַּצְמִיחַ לָךְ; וְאָכַלְתָּ, אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. ג,יט בְּזֵעַת אַפֶּיךָ, תֹּאכַל לֶחֶם
ד,ג וַיְהִי, מִקֵּץ יָמִים; וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, מִנְחָה--לַיהוָה.
וַיִּשַׁע יְהוָה, אֶל-הֶבֶל
לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה