י. אמר השבוע על המדרש "אין הליכה זו אלא לשון מיתה" ועל המדרש אודות בת פרעה שמגדלת את מי שעתיד ליפרע מאביה [שנדרשו על הפסוקים "ונערותיה הולכות על יד היאור...", "ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן"], שהם עוסקים בסיבות הסמויות של ההתרחשויות. וגם אמר שבנערותיה של בת פרעה היה מראֵה-המוות.
אחר-כך הלכתי שוב אל הסיפור "האחיות" של ג'יימס ג'ויס, שבו הסיבות הסמויות כמעט מהלכות מקצה עד קצה שלו, וכמעט מסבירות את מראֵהו של המוות שתקף את האב פלין. ראיתי שאף על פי שהסיבות הסמויות של הסיפור "האחיות" יכולות לטלטל את הנפש, הן אינן מחרידות כמו אלו של המדרש "אין הליכה זו אלא לשון מיתה", המוצגות פתאם כאמת כמעט מוחשית, פלסטית, וכה עצמאית, שנדמה שאין מה שיוכל להתנגד לה.
אולי סיבת ההבדל הזה, חשבתי, היא בהתהלכוּת המתפשטת ברכּוּת של הסיבות הסמויות ב"האחיות", בתוך דבריהם ומחשבותיהם של הדוד, הדודה, מר קוֹטר, האחיות והילד המספר, ובתוך התודעה הכמעט מתאחדת, מתחילתו של הסיפור עד סופו. ההתהלכות הרכה מאפשרת כך לנפש המתבוננת בה להגיע אל מראֵה המוות כשהיא כבר יודעת שהוא מחכה לה, וכשבמידה מסוימת הוא כבר מוכר לה.
ואחר-כך חשבתי על דברי יוזף בויס, שג'ויס יצר הילָה חדשה מעל אירלנד, שאולי היה בהם רַהַב של בויס עצמו, אבל אולי הם הביעו את הכמיהה של בויס ליצירתה של הילה או אטמוספירה חדשה מעל כל הדברים.
ברישום הצבי המת וברישומים אחרים שלו אפשר לראות היטב את הניסיון לאחֵד את מה שראה כאמת מדעית, כמו ברישומים מסוימים של ליאונרדו דה וינצ'י, עם מה שראה כסיבות הסמויות. כנראה, הרישומים היו, מטִבעם, מה שיכול לאחד את מחשבותיו של בויס על האמת המדעית ועל אמת הסיבות הנסתרות. הם יכלו להיות בוטים ומהססים בעת ובעונה אחת, ודומים לרישומי האנטומיה וההמצאות של ליאונרדו דה וינצ'י ולהילוֹת החיוורוֹת שמעל הדברים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה