לרגעים היה נדמה שהשפעתו של אובמה יְפה-התואר נהייתה דומָה קצת להשפעתם של אלה המתוארים כ"נהדר" ו"הדומה לאלים" באיליאדה, ושל גיבורים סִפרותיים נהדרים אחרים, וגם היה נדמה שיְפי-התואר הוא תכונה נחוצה כל-כך אצל הנשיא של ארצות-הברית.
ואולי תפקידו של היופי הזה באמת דומה לתפקידו של היופי אצל דמויות סִפרותיות די רבות, וגם אצל דמויות מן המקרא - שרה, שירדה עם אברהם למצרים ונלקחה אל בית-פרעה, יוסף, שהוּרד למצרים, ואסתר שנלקחה לארמון המלך אחשוורוש. כי היופי של שרה, של יוסף ושל אסתר מופיע כתכונה עליונה [הנמצאת גם מעל המרחקים של הארצות ושל הלאומים], והשפעתו היא כהשפעת הטוֹב, וכך גם השפעתו של יְפי-תוארן של דמויות ספרותיות די רבות.
נזכרתי שג'יימס ג'ויס לא תיאר אף אחת מן הדמויות ב"דבלינאים" כיפַת-תואר, ואף על פי שלא הסברתי לעצמי לגמרי את הדבר הזה, הובילה אותי ההיזָכרוּת אל המחשבה על כך שב"יוליסס" וִתֵּר ג'ויס על תפקידן הרגיל של הדמויות.
הדמויות ב"יוליסס" אינן נהיות חלק מסיפור-עלילה, אישיותן אינה מגיעה לשיאה בתוך הִתפתחות סיפורית, אינה מוארת באורָם של רִגעי-משבר גדולים, ואינה מבקשת את ההִזדהות הרִגשית של הקורא. דמויות כאלה אינן זקוקות לכוח ההשפעה של תכונות בולטות, של יְפִי-התואר או של רגשות. הן מופיעות כנוצרות מתוך המארג העצום של הכתיבה, ולא כיוצרות את המארג. והן רק אחד מפרטֵי-המארג. והן אינן נמשכות אל האפשרות המפעימה להיות גם בוֹ וגם מחוץ לו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה