להתהלך בגן-עדן כמו אלוהים.
אמנם טינטורטו לא צייר כאן את גן-עדן של ספר "בראשית", אבל נדמה שצייר את הדהוד ההִתהלכוּת של אלוהים. בתוך הציור מרובה הדמויות מופיעות הדמויות החיוורוֹת, הרחוקות, כמו משִכבַת-שָמַיִם אחרת, ונדמה שגן-העדן כולו עשוי שכבות-שכבות, שאפשר להתהלך בהן אל מרחקיהן הלא-נראים. התשוקה של הציור אל ההתהלכות אל המרחק, והתשוקה של הסגנון אל מה שעדיין לא נגלָה, הן אותה תשוקה עצמה.
אמנם טינטורטו לא צייר כאן את גן-עדן של ספר "בראשית", אבל נדמה שצייר את הדהוד ההִתהלכוּת של אלוהים. בתוך הציור מרובה הדמויות מופיעות הדמויות החיוורוֹת, הרחוקות, כמו משִכבַת-שָמַיִם אחרת, ונדמה שגן-העדן כולו עשוי שכבות-שכבות, שאפשר להתהלך בהן אל מרחקיהן הלא-נראים. התשוקה של הציור אל ההתהלכות אל המרחק, והתשוקה של הסגנון אל מה שעדיין לא נגלָה, הן אותה תשוקה עצמה.
כל-כך הרבה יצירות ניסו לתאר את גן-עדן, ואולי גם את ההתהלכות של אלוהים, אבל לא כולן ביקשו לעצמן את ההתרחבות וההתפשטות הגדולות של השימוש בסגנון.
בין היצירות הנקשרות בגן-עדן שאני מצליחה לזכור עכשיו, אולי המתרחקת ביותר מההִתהלכות האלוהית בגן-עדן היא היצירה של סם שפרד, "לשוטט בגן-עדן" [גם כאן במקור paradise]. אף על פי שהיא רוצה את ההתהלכות במרחבי הכתיבה והסיפורים, ואולי אפילו מנסה ליצור את שכבות הכתיבה הרחוקות, היא משתדלת להתרחק לא רק מדימויי גן-העדן, אלא גם מכוחו הגדל של הסגנון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה