אני קוראת שוב את "מרכז בעלי מלאכה" של עינת יקיר. ההתחלה של הספר ב- ו' החיבור יכולה לרמוז, בעינַי, על היות הספר מעין המשֵך של ספר אחר, גם זה שכתב אדם אחר, אבל היא מזכירה לי עכשיו בעיקר את הקומפוזיציות כמעט חסרות הגבולות של ציורים מנייריסטיים מסוימים, וכמובן, גם את התפתחוּת הסכנות והמגבלות שהמנייריזם היה צריך להישמר מפניהן.
ובעניין המשכתו של ספר שכתב אדם אחר - אפשר לעתים לחשוב שהיא הכרחית, מפני שהיא חלק מן התנועה של זיכרונות האמנות בתוך הזמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה