צילוּם דגרית של דניאל וובסטר [2]
בכתב עת לאמנוּת שהוציאה לאור חברת "Macco" לאספקת חומרים לאמנים בבתֶסדה מרילנד ב1977, בכתבה על תערוכת צילוּמֵי דגרית בגלריה הלאומית לפורטרט, נכתב שבצילום הדגרית של דניאל וובסטר נראים הרצון ללא חת, הלא מנוצח, והאמונות המוצקות של דניאל וובסטר כמו שנראו חודש לפני כן כשזעזע את בוסטון בנאום שבו תמך בחוק להחזרת עבדים נמלטים [כחלק מהפשרה שהושגה למען שמירת האיחוד]. הדמות מציגה עצמה למתבונן בה, נכתב שם, בכל כובד הראש השיפוטי וברוממות ההירארכית היְמֵיבֵיינַיְמִית של נציג מוכתר. חשבתי על דניאל וובסטר ב"השֹטן ודניאל וובסטר" שדיבר בנאומו על טיבו הנעלֶה של האדם, שרק הוא מכל יצורי העולם נברא בצֶלֶם אלוהים, ועל מהוּת רוחו של האדם ועל אמונת החלוצים באמריקה בַזכות לחיי כבוד וחירות, הניתנת לאדם מרגע היוולדו, ולא ידעתי אם סטפן ווינצנט בֶּנֶה רק פָּעַר בסיפורו מרחק ידוע בין דין הבדיוֹן ודין המציאוּת, או גם הראה מעט מדבר נפער בתוך המציאוּת עצמה, בתוך אמונותיו של דניאל וובסטר, כתהום, כשרמז עליו בדברי השֹטן "אבל נאומך האחרון שבאחרונים יסיר ממך את ליבותיהם של רבים רבים. הבריות יספרו בגנותך...".
היה נדמה לי שבתוך הבעת הרצון הלא מנוצח בצילום הדגרית ניבטת גם תהום רעה. רבצו בה האמוּנה בחירוּת הניתנת על ידי אלֹהים למי שאוהב אותה ומוכן להגן עליה, והבקשה שארצות הברית תהיה מקום השלום והחירוּת, והחוק להחזרת עבדים נמלטים.
היה נדמה לי גם שבתוך המציאוּת הגדולה כולה, הנמשכת והולכת בזמן, ניבטים התקווֹת ומראוֹת החזיוֹנוֹת של העבדים הנמלטים, דרכי ההימלטוּת, הפחד והעייפות ורגעֵי ניצחון הציידים.
[מדברי דניאל וובסטר ב1834 :
God grants liberty only to those who love it and are always ready to guard and defend it. Let our object be our country. And, by the blessing of God, may that country itself become a vast and splendid monument, not of oppression and terror, but of wisdom, of peace, and of liberty, upon which the world may gaze with admiration forever[
["אבל נאומך האחרון שבאחרונים יסיר ממך את ליבותיהם של רבים רבים. הבריות יספרו בגנותך...". השטן ודניאל וובסטר. תרגום א. בן-צבי]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה