"ואם רגיל לקרות – קורא, ואם לאו – קורין לפניו"[מסכת יומא במשנה].
קל כל-כך לחשוב על ערבוב הגְזָרות בלשון-חכמים לא כעל טעות אלא כעל פנייה אל הצורות הכמעט נסתרות, היכולות לעלות ממעמקי- השפה. היופי שבערבוב של "לקרוא" בתוך "לקרות" הוא רב כל-כך כשהוא מפציע בתוך לְשון-חכמים, בַּמרחק, אבל כמעט אינו יכול להשפיע על הפנִיות החדשות של השפה העכשווית אל ערבובי-הצורות, וכמעט אינו יכול להשפיע על ההרגשה החזקה שלנו שרבים מן הערבובים החדשים הם טעויות מכוערות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה