כשי' דיבר על " וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-הַדָּם, וַיִּזְרֹק עַל-הָעָם" חשבתי על קִרְבַת כל הגופים, של בני האדם ושל החַיּוֹת, ועל כמעט הרגשַת גופֵי החַיּוֹת ובשֹרָן ודָמָן על ידי גופֵי בני האדם, העם, כמעט כאילו הם עצמם הועלו לעולָה.
לא חשבתי על הרגשַת סִבלן של החיוֹת, אלא על הרגשת היותן מועלות לעולָה, שהיא כמו מין הכרה עמוקה של בשרן ודמן, ונפשותיהן. הכרַת הקִרבה הגדולה.
ושוב חשבתי על צילום כַּתָּבֵי המלחמה עם גופות המתים, כי יכולתי לראות עכשיו גם את הרגשַת קִרבת הגופים של הכַּתָּבִים ושל ההרוגים המתים, ויכולתי לראות גם את קרבת סִבלם של הנהרגים וסִבלם הבלתי נמנע של הכַּתָּבִים.
כשהכתבים הצטלמו עם הגופות הם יצרו תמונה, שבה, היה נדמה לי, הם לא רק מציגים את ידיעתם על המתים ההרוגים, אלא הם גם קצת כמי שהיזו על עצמם מדם המתים ההרוגים.
[בכתבה על עזה אמר אוהד חמו שכשבעזה רע גם בישראל רע, וחשבתי לרגע שהוא התכוון גם להרגשת קִרבת הגופים ודמיון הצֶלֶם שלנו, ולהרגשת סִבלם של בני האדם של עזה על ידי בני האדם של ישראל. כמובן, יכולתי לחשוב גם שבתוך קרבת הגופים והצֶלֶם כשבני האדם של ישראל סובלים גם בני האדם של עזה סובלים. ]
[ה וַיִּשְׁלַח, אֶת-נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעֲלוּ, עֹלֹת; וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים, לַיהוָה--פָּרִים.
ח וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-הַדָּם, וַיִּזְרֹק עַל-הָעָם... [שמות כד].]
Toter Mann und Hirschskelett יוזף בויס
צילום הכתבים עם גופות המתים
