ציוּרֵי הצמחים הבוטַניים מעוררים בי געגועים. לא געגועים אל מין עולם בלי רע, אלא הגעגועים אל חשיבותה של "בְּדָיַת" ציוּרֵי הצמחים. כי הציורים האלה הם מין צורת קיוּם בתוך העולם, מין קיוּם שקט, בטוח, שכמו סומך על יציבוּת בתוך הזמן. כמעט קיוּם נוסף אידיאלי שלנו עצמנו.
כמובן הם יכולים לעורר גם את הגעגועים אל הצמחים עצמם, והם מזכירים לנו את רִגשותינו כלפי הצמחים עצמם, רגשותינו הגדולים כלפי הצמחים הממשיים החיים לצידנו במין שקט כמעט מסתורי, ושגם אותם אנו יכולים לראות כמעניקים מין קיוּם נוסף לנו עצמנו. אבל הצמחים המצוירים כבר רחוקים מן הצמחים החיים, והם הכמעט ערטילאיים הנִכספים אל הקיוּם הלא מוגבל, והזכרַת רגשותינו כלפי הצמחים הממשיים החיים היא רק מה שנִספח אל הכיסופים.
וכאילו יכולים אז רִגשותינו אלה להאיר באור הכיסופים את הצמחים החיים. כאילו הם מאצילים על הצמחים החיים משהו מן הלא מושֹג.
הציוּרים האלה גם יכולים לעורר מין הרגשה שהם מַראים עולם שאין בו רע, אבל נמצא בהם הרע, הלא שלם. גם כשהם מראים את מלוא ה"בְּדָיָה", הם מסתכלים מרחוק אל הלא מוגבל.
[ואף על פי שיש להם גם סיבה מדעית, תיאוּר של תופעות ושל תכוּנוֹת בַּמציאוּת שמחוץ להם, הם "בדיית" האמנוּת.]
 |
מפת צמחי הרפואה של ארצות הברית 1932 Medicinal Plant Map of the United States   |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה