התמיהה על ההעלאה של האַיִל לעולָה לא נגמרת, אבל מחשבותַי נעות, כמו נגררות, אל דבר אחר לגמרי, אל דמות האַיָּל היפה בציוּר " Cenotaph to the Memory of Sir Joshua Reynolds, " של קונסטבל, וכאילו האיָּל המצויר מסביר לי משהו באיִל שבסבך. והרי האיִל שבסבך לא דומה לאיָּל, אבל המחשבות הנגררות כבר משפיעות עליו, וכמעט מייפות אותו, וכמעט משווֹת אותו לאיָּל שבציור, העומד לבדו ליד המצבה של סר ג'שוע ריינולדס וליד פסלי הדיוקנאות של המתים האחרים, מיכלאנג'לו ורפאל, בין העצים, והמסתכל לאחור כאילו הוא מסתכל אל הסכנה, כאילו הוא עלול להיות הָרוּג. והרי מותו יוכל לצער אותנו כל כך.
וכמובן, נגררות המחשבות עוד אל יְפִי האיָּלים והאיָּלוֹת כולם ואל הִכָּסְפוּת בני האדם אליהם, ואל הדימויים שלהם שיצרו בני האדם, ואל הרגשות המתעוררים גם למראה הדימויים האלה.
והמחשבות הנגררות לא מוצקות, יכולות להתפוגג, אבל הן משאירות את רושמן בקפלֵי התודעה.
י' ואני דיברנו על כך שאלֹהים לא ביקש מאברהם (ולא ציווה עליו) להעלות לעולָה את האיִל תחת בנו, ועל כך שאברהם עצמו חשב להעלות לעולה מישהו תחת בנו, ועכשיו נדמה לי פתאֹם, לרגע, שהתמיהה שלנו על העלאַת האיִל לעולָה מאירה את האיִל באור ההיכספוּת שלנו, ואז הוא נראֶה כעומד לגמרי לעצמו, כנשאר מרוחק אף על פי שהוא עומד קרוב, כלֹא מובן על ידי אברהם וכדמות לא לגמרי נתפשֹת.
[האיָּלה בצילום "פוקהונטס" של אנני ליבוביץ היא כמין אחות של פוקהונטס, כשייכת עמה לטבע שבו הן רצות, אבל בעצם הן עטופות בהפרזַת הטבע המצולם, במין זיוּף של התאמַת הטבע הזה, וכאילו היא לא תצטרך להתבונן בטבע כמו שמתבונן האיָּל המצויר של קונסטבל, וכאילו לא יהיה לה דבר ללמוד מן הטבע, כי הכֹּל בו כבר עשוי וגמור למענה.]
"... וַיַּרְא וְהִנֵּה-אַיִל, אַחַר, נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו; וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת-הָאַיִל, וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ." בראשית כב.
[ אַיִל. הזכר בכבשֹים.
אַיָּל, אייל. שם כללי למשפחה של בעלי חיים מפריסי פרסות ומעלי גרה.
אַיָּלָה. נקבת האַיָּל.
הגדרות מִלון אבן שושן.]
 |
| קונסטבל , John Constable Cenotaph to the Memory of Sir Joshua Reynolds, , 1836 |
פוקהונטס. אנני ליבוביץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה