צִמְחֵי הדִמְיוֹנוֹת. [" ...אם מעודי חלמתי את חלום התוהו. השבתי לך כי אכן חלמתי...זה הוא המצב שאדם יורד בו לסוף משמעותם של כל הדברים...". "אֵידי מארס". תורנטון ויילדר .]

צִמְחֵי הדִמְיוֹנוֹת.  [" ...אם מעודי חלמתי את חלום התוהו. השבתי לך כי אכן חלמתי...זה הוא המצב שאדם יורד בו לסוף משמעותם של כל הדברים...". "אֵידי מארס". תורנטון ויילדר .]  

שוב חזרתי אל "אֵידי מארס" ואל "זִכרונות אדריאנוס". "...יצירה זו. אפשר לכנותה  פנטזיה", כתב תורנטון ויילדר על אידי מארס. "כל המסמכים ביצירה זו הם פרי דמיונו של המחבר חוץ מהפואמות של קטולוס ומהפסקה המסיימת ...     " הוא כתב. מרגריט יורסנאר כתבה "ביקשתי להרחיק לכת עד כדי התנסות בלגימת המים האחרונה, המֵחוש האחרון, התמונה האחרונה שחלפה במוחו". 

אני כמעט יודעת איך בתוך הספרות נהיים ההגיגים ומחשבות החוכמה של "אידי מארס" ושל "זִכרונות אדריאנוס" ליפים כל כך, והרי הם כבר צִמְחֵי הדִמְיוֹנוֹת, צִמחי החֶזְיוֹנוֹת של הסִפרוּת. 

והם חיים בתוך דִמְיוֹנוֹת הסִפרוּת כמו העלילות, הדמויות, התיאורים והדיאלוגים שלה, כמעט דומים לכל מה שצומח בה.  

אבל אני רואה גם איך הם בולטים כל כך בתוך הספרות הזאת. ההגיגים והמחשבות על הגוף, על הרוח, על המידות האנושיות, על מוסר, על מדיניות, על מלחמות ועל כיבושים כמעט מתעלים בתוך חֶזְיוֹנוֹת הסִפרוּת. 

"...כי כמו הצמחים", כתב אדריאנוס על העיר היוונית ועל רומא, "סיכויה היחיד טמון היה בזרעיה – אבקני רעיונות שבהם הפרתה יוון את העולם. אך רומא...מתאווה הייתי כי המדינה תוסיף ותתרחב, כי תהפוך לטבע העולם, לטבע הדברים". 

בתוך דמיונות הסִפרוּת כמעט קל לראות את רומא נהיית לטבע הדברים.    

[בתוך "אידי מארס" יוליוס קיסר מתקומם נגד האמוּנוֹת של המעוֹננים, של היִדעונים, של החוזים ברקיע ואומנֵי-התרנגולות, נגד הדמיונות שלהם, אבל שואל אם השירה הגדולה היא בת קול הבאה מעבר לתחומי אדם. 

הוא יכול להאמין לדמיונות השירה.]

[אֵידי מארס. תורנטון ויילדר. מאנגלית יאיר בורלא. זמורה ביתן – מוציאים לאור. 

זכרונות אדריאנוס. מרגריט יורסנאר. מצרפתית אירית עקרבי. זמורה ביתן – מוציאים לאור.]

  

                             

 Portrait of Gauis Iulius Caesar. Marble, augustan age, Roma, Musei Vaticani, Museo Pio Clementino, Galleria dei Busti 44-30 a.C.