זִכְרוֹן שיחה עם שמעון אבני על הצורֶך בחוכמה באמנוּת הוליך את מחשבותַי אל אמונה באמנוּת והרי היינו צריכים לדבר על חוכמה ואמונה באמנוּת, הרי הן שתיהן השאיפה הגדולה אל הלא-מושֹג. וכל המחשבות המשווֹת את האמנוּת למַרְאוֹת הטבע, למראות החיים, הן אי-רְאִיַּת החוכמה והאמונה שבאמנוּת. וחשבתי שהאיסור על עשיית תמונה ב״לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה״ הוא איסור על החוכמה הזאת, איסור על השאיפה הגדולה אל הלא-מושֹג, אל מעל כל מה שידוע.
כשחזרתי לקרוא ב״מידלמארץ׳״ כמעט ראיתי בפתיחה את אזהרת יצירת הסִפרוּת עצמה מן המחשבה שהיא תוכל להגיע אל הנשגב הלא-מושֹג, כאילו חוכמת השאיפה אל הלא-מושֹג שהיצירה זקוקה לה והאזהרה מפני אשליית ההשֹגה צריכות להתקיים יחדיו ביצירת הספרות הזאת. חוכמת השאיפה אל הלא-מושג וחוכמת השִֹכְלִי הן הכרח בה.
״...הִמריאה לתור לה מין סיפוק שאין לו גבול, מין יַעַד אשר לעולם לא יצדיק לֵאוּת, אשר ישלים בין יֵאוּשוֹ של האני ובין ההתלהבות שבתודעת חיים שמעבר לאני״
״...אשר פעימות לִבה האוהבות ואנחותיה אל טוב בלתי-מושג חולפות ברעדה ומתפזרות בין מכשולים תחת אשר תתרכזנה באיזה מעשה שרישומו יוכר לאורך ימים״ [מהפתיחה של מידלמארץ׳, ג׳ורג׳ אליוט, הוצ׳ דביר, תרגום: ג׳נטילה ואפרים ברוידא. ]
ועוד על האיסוּר ״לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה״, כי האיסוּר רואה בתמונה לא רק את שאיפתה אל הלא-מושֹג שלמעלה מן האדם אלא גם את ההגעה אל הלא-מושֹג שלמעלה מן האדם, אל מעַל לכל הטבע והחיים, אל מעַל כל הידוע, אל מַרְאֵה האלֹהים.
[בתמונות: The Marriage of Reason and Squalor
Frank Stella
מידלמארץ׳. ג׳ורג׳ אליוט]
של הרישום של
חזרה אל ספרי
