בגעגועַי הביתה הסתכלתי בצילומי רישוּמים ישָנים שלי, ורציתי לראות השָֹגָה ואי-השגה, רצונות וביטוּל שלהם, קְצוֹת רעיוֹנוֹת, אולי ביטוּל יומרת רעיון, ואת כמעט נִקְיוֹן הרוח של העיפרון, כי הם כולם עשויים בעיפרון, שאינו מבקש את מתנות רַכּוּת הפחם ואת גוני הגירים וכאילו אינו מבקש דבר, רק הוא, ורק איזה ברק מופיע לפעמים מתוכו. וחשבתי שאם השיגו הרישומים האלה איזה דבר היה זה בכוח נִקְיוֹן הרוּחַ של העיפרון. הרישומים לא הזכירו לי את הבית, ואחרי כן חשבתי על אפרים בן יקיר שאמר כשראה אותם בראשונה שחיכה לדבר כזה זמן רב, ולא ידעתי מה הדבר שראה בהם, ולפני התערוכה האחרונה אמר פחדתי שתתחילי לעשות קַוִּים וירטואוזיים, ועכשיו חשבתי שגם הוא חשב על נִקיון הרוח.