אל עונג ספרֵי האמנות

 

עונֶג סִפְרֵי האמנוּת 

קראתי באתר של  rijksmuseumשהשומרים במוזיאון נהגו במאה האחרונה לסַיֵּר עם כלב לצִדם, ושחברת הכלב הנאמנה סיפקה עוד עינַיִם שאפשרו לשומרים להֵרגע מעט ואולי גם נתנה להם רגע להעריץ את ״משמר הלילה״, והיה נדמה לי שבצילוּם הישן של הציוּר ושל השומר והכלב היתה דמוּת הילדה כעיקר האור, וכך הלכתי לקרוא שוב על ״משמר הלילה״ ועל ההתקפה עליו בספר שנתנו לי ידידַי ההולנדים לפני שנים, וכך חשבתי איזה תענוג יהיה לי בשִיבָה אל סִפְרֵי האמנוּת הישנים. 

בפרק ״הסַכִּין והאור החדש״ קראתי שוב על ההתקפה על הציוּר ב1975 ועל קריאת השומר ״לך אחורה מן השטיח הזה בבקשה, אדוני״ רגע לפני ההתקפה ועל הנערה שצעקה כשראתה את הסכין, וקרוב אלי היה הספר הישן, ונהירוֹת היו התמונות בשחור-לבן של יצירוֹת האמנוּת, כאילו הראו את הרעיון העירוֹם של היצירוֹת. 

וב״The Art of Rembrandt״ (Optimum Books) קראתי עוד על דמות הילדה ב״מִשמר הלילה״, ״ילדה קטנה אלגנטית בשמלה צהובה רקומה עם צִפּוֹר מתה תלויה ממותניהָ״, ושוב היה נדמה לי שהיא בת דמותה של סַסקיה, ושוב נעצבתי בגלל מוֹת סַסקיה. 

 

הצילום של משמר הלילה, השומר והכלב.