זה היה יום אחר. ב-2022. כתבתי אז על מסכת יוֹמָא.
עכשיו, השֵם שִבעה באוקטובר כמעט משכיח את השם האחר ב-2023, שִמחת תורה. השכם בשִמחת תורה דימיתי לי שירי הטילים נועד להזכיר לנו את מלחמת יום כיפור בעוד יום חג. היה לי דמיוֹן מוגבל.
ומטרידה אותי פתאֹם המִלה חַג שיש לה חֲבֵרָה-אוֹיֶבֶת, חגָא.
ביום הכיפורים ״ירושלים״ של סלמה לגרלף במקום מסכת יוֹמָא. ובכל זאת, הצורֶך הברור של עמידַת יְפִי המִשְנָה מול יְפִי הרומן.
היציאה בסוף יום הכיפורים אל רֵיחַ הבשר הנִצְלֶה באוויר הרחוב נהיית דומה קצת ליציאה של נֹחַ מן התֵּבָה אל ״וַיָּרַח יְהוָה אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹח...״. ההגעה המהירה כל כך.
אחרי כן, בכל זאת אני קוראת קצת במסכת יומא. ״שִׁבְעַת יָמִים קֹדֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים מַפְרִישִׁין כֹּהֵן גָּדוֹל מִבֵּיתוֹ לְלִשְׁכַּת פַּלְהֶדְרִין, וּמַתְקִינִין לוֹ כֹּהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו, שֶׁמָּא יֶאֱרַע בוֹ פְּסוּל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף אִשָּׁה אַחֶרֶת מַתְקִינִין לוֹ, שֶׁמָּא תָּמוּת אִשְׁתּוֹ...״.
אפילו רק בשביל ההתחלה הזאת, אני חושבת, ואני ממשיכה לקרוא, ואני לא רוצה להבין לגמרי את כל היופי, ואני לא שואלת לגמרי מהו היופי של ״הֶילֵּנִי אִמּוֹ עָשְׂתָה נִבְרֶשֶׁת שֶׁל זָהָב עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל. וְאַף הִיא עָשְׂתָה טַבְלָא שֶׁל זָהָב, שֶׁפָּרָשַׁת סוֹטָה כְּתוּבָה עָלֶיהָ״ בתוך מסכת יומא, קצת כמו שאני לא שואלת לגמרי מהו היופי של הרומן.
*
דניאל שלח לי היום הגדרות מִלּוֹן חדשות שלו. ובהן,
אילץ: גרם שלא יוכלו שלא
הבין: ידע שאולי דבר נכון כי אולי דבר אחר נכון
אויב: מישהו שמרע לנו ואנחנו מרעים לו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה