ערב סוכות
חַג וחָגָּא לא נִפרדים כאילו נאהבים ונעימים כאילו בחייהם ובמותם כמו כורַח היוָלדוּת הקרובים, וכאילו כורַח היוָלדוּת שֶבֶר ואֵימָה ופחד, ומלחמה ושדות אפרסקים נשרפים, ומִנהרות קרובות, ועֲמָקִים עמוקים בזמן, כאילו כורַח חייהם בזמן, וחיֵינו בזמן.
רש״י כתב ״חָגָּא - לשון שֶבֶר ואֵימה ופחד לשון יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר...״, והמשכתי לחשוב על כפילוּת הג׳ בחָגָּא ועל חַג [וגם על חָגָּא המאוחר כחג של נוכרים]. והוא הוסיף את ״חַגְוֵי הַסֶּלַע״. שֶבֶר וסֵתֶר. ורציתי את הסֵתֶר.
בסוף ״החוף הגורלי״. רוברט יוּז כתב שחצי האי טסמן הוכה בקללת סדום שרבצה עליו זה שנים רבות. תחילה היתה רעידת אדמה, אחר כך ב1897 שריפת יערות שכילתה את יישוב העונשין. ״אינכם צריכים אלא ללכת לצוקי הבזלת השחורים התוחמים את חצי האי טסמן, לזחול בשיחים אל שוליהם הבלתי-מגודרים, ולהתבונן מטה אל היריעה הרחבה הקמוטה והמתנוצצת של הים הכולא אותנו״. רוברט יוּז כמעט תיאר גורל, או כמעט תיאר מעשה אלוהי.
[החוף הגורלי, רוברט יוּז, דביר, מאנגלית: עדי גינצבורג הירש.]
*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה