יום ששי
היום שוב הצורֶך להבין את ״וַיִּמַח אֶת-כָּל-הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיִּמָּחוּ מִן-הָאָרֶץ״ אחרי ״כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ״ ו״וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס״, הניסיוֹן העצום למחוֹת את רָעַת האדם ואת השחתַת הארץ ואת החמס. כמעט כרצון עצום וככמיהה אל דבר שלם.
שבת
לא עונש ולא נקמה אני רואה ב״וַיִּמַח אֶת-כָּל-הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה״, ולמה הצורך שלי עכשיו להבין נקמה. כי הוא כמעט דחוף. והרי היא לא הכחדת הרָעָה והיא לא עונש שהוא כמעט עניין קטן, כמעט עמום בתכליתו, ונדמה לי שהיא מראָה את כל גודֶל הרָעָה, והיא כמו תמונת הרעה, תמונה גדולה וברורה כדי שיִראו אותה הארץ והשמַיִם. כן, נדמה לי שהנקמה היא הנועדת לראייַת הארץ והשמַיִם.
והמלחמה בעזה, אולי דומָה מעט לניסיון הכחדַת הרָעָה בארץ. והיא לא נקמה, ובכל זאת אני רוצה שתמונת הרעה תֵּרָאֶה בארץ ובשמַיִם.
יום ראשון
מה היתה נִקמת אודיסאוס במחַזרים. האם נהייתה לתמונת רָעַת-המחַזרים. ובדמיוני ראתה אַתֵּנה את הופעת תמונת הרָעָה בשמַיִם.
ובדמיוני עכשיו אַתֵּנה הרואָה את בִּכְיִי.
״ענה לה זאוּס אוצר העננים, פנה אליה ואמר: ילדתי שלי, מדוע תחקרי ותשאלי זאת ממני? כלום לא הגית תוכנית זו בעצמך, למען יינקם מהם אודיסאוס בשובו?״ [אודיסיאה, תרגם אברהם ארואטי]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה