יום שני
אין יִתְרוֹן הכתיבה, האם יש יִתְרוֹן הידיעה, ויתרון הדמיון, האם בשבילי, הרי נדמה לי שבשבילי עכשיו רק תִפלוּת, האם בשביל שֹרעפֵּי יָמַי הבאים, אבל רק איזו ידיעה על העבר אצלי, הרי רק על כמעט-ההתחלה אני כותבת.
והרי נהירה היתה כמעט-ההתחלה, עם ״כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ״, הידיעה הזאת של אלֹהים, וכשאני רואה שוב ושוב את המִלים ״נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן״ של ביאליק, אני חושבת נקמת דם ילד קטן לא ברא השטן כי השטן לא יכֹל, ואילו אלהים יכֹל, ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא ואֵל נְקָמוֹת יְהוָה יָכֹל, ואני חושבת על יתרון אל קנא ואל נקמות בכמעט-ההתחלה.
ובהתחלה היה בָּרָא, וישראל אמר לי רק אלהים בָּרָא, רק הוא יכֹל לברוא, ומהו בָּרָא נקמה, והאם יש לי מעט הדמיון, לדמות את בָּרָא נקמה.
ומה הכתיבה הזאת בלי יִתְרוֹן הידיעה, בלי יתרון הדמיון, בלי יתרון הימים הבאים, ושֹרעפיהם ורְצוֹן הנפש.
יום שלישי
בכל זאת, נהירוּת גדולה של כמעט-ההתחלה, אולי תִנהר בתוך הימים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה