על שתי שיחות, על ״חביב שם טוב מארון הברית״ [קֹהלת רבה], על חוזקו של שֵם, ועל ״טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ״, על אפשרות ברורה לדין. ושאלנו על מי חביב, וישראל אמר ארון הברית הוא גילוי של הברית של בני ישראל עם אלֹהים [וחז״ל אמרו שיש בו לא רק לוחות הברית אלא גם שברי לוחות הברית, כי התורה בנויה על הברית ועל שבירת הברית], וכאן, חביב שם טוב, שמו של האדם חזק יותר מהברית, חביב על אלֹהים או על בני ישראל, ואם חביב על אלֹהים הרי אלֹהים מעדיף את השם, את ההגדרה, על פני המעשים שלו, שכאן הם התערבות בעולם של האדם בעזרת חפץ ולא בעזרת שֵם.
ובשיחה על ט֛וֹב אַחֲרִ֥ית דָּבָ֖ר מֵֽרֵאשִׁית֑וֹ דיברנו קצת על אחרית ואחֵר, ואחרית הימים היא ימים אחרים, אמר ישראל, ובאחרית דבר יודעים יותר מבראשית דבר, ובאחרית יש הכרעה, וטוב אחרית דבר כי יש בה התרת ספקות. וחשבנו אם כן שבראשית יש משהו קצת דלוח, וישראל אמר שבאחרית יש אפשרות ברורה לדין, אפשרות לדין שעומד בבהירוּת גדולה יותר.
וחשבנו, כמובן, על רֵאשית העולם, שבה וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ, הרֵאשית לא היתה מסַפקת, ואילו היה אלֹהים בורא את הרֵאשית כטובה, כי אז היא כבר כאחרית, טובה, בלי התפתחות, בלי תנועה.
אחרי הדברים האלה הלכתי כהרגל כמעט אל הסִפרוּת ואל האמנוּת הפלסטית [המטרידות תמיד] כי הן מגדירות דברים ומבהירות את הדין, והרי הן לא מראות את הנמצאים במציאוּת, כגון העמק שלנו וההרים סביב ושאר הדוממים, והחיים, אלא הן מגדירות את הגדרותיהן ומעמידות את הדין מולן, כמעט באכזריוּת.
קהלת פרק ז פסוק ח - יח
(ח) ט֛וֹב אַחֲרִ֥ית דָּבָ֖ר מֵֽרֵאשִׁית֑וֹ ט֥וֹב אֶֽרֶךְ־ר֖וּחַ מִגְּבַהּ־רֽוּחַ:(ט) אַל־תְּבַהֵ֥ל בְּרֽוּחֲךָ֖ לִכְע֑וֹס כִּ֣י כַ֔עַס בְּחֵ֥יק כְּסִילִ֖ים יָנֽוּחַ:(י) אַל־תֹּאמַר֙ מֶ֣ה הָיָ֔ה שֶׁ֤הַיָּמִים֙ הָרִ֣אשֹׁנִ֔ים הָי֥וּ טוֹבִ֖ים מֵאֵ֑לֶּה כִּ֛י לֹ֥א מֵחָכְמָ֖ה שָׁאַ֥לְתָּ עַל־זֶֽה:(יא) טוֹבָ֥ה חָכְמָ֖ה עִֽם־נַחֲלָ֑ה וְיֹתֵ֖ר לְרֹאֵ֥י
קהלת רבה. ג אמר ר' שמעון בן יוחאי חביב שם טוב מארון הברית שארון הברית לא הלך אלא שלשה ימים, שנאמר (במדבר י') וארון ברית ה' נוסע לפניהם, ושם טוב הולך מסוף העולם ועד סופו, מנא לן מדוד שנאמר (ד"ה =דברי הימים= א' י"ד) ויצא״
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה