זִכְרוֹן אמנוּת 13 כצל רעיון

האם רק דימיתי לי את הצל ב״שלושה דגלים״ של ג׳ספר ג׳ונס, ובכל זאת כמעט ראיתי שכמעט רעיון כאן מטיל צל, כי דמויוֹת הדגלים כאן כרעיון, אבל הן גם כדמויוֹת מטילות צל בציור קלאסי, דמות דגל מטילה צורתה על דמות דגל מטילה צורתה על דמות דגל, 

וכאילו דגל מראה דגל מראה דגל כאילו בלי הרצון לנשֹגב של האמנוּת, אבל הרי צל כאן, צורת דמות נטבעת בדמות, ואשליית עומקים אל כמעט נשֹגב, באמנוּת פופ. 

 

 

ואף על פי שאולי רק דימיתי את הצל כאן נזכרתי בצל הקיקיון אצל יונה [לִהְיוֹת צֵל עַל-רֹאשׁוֹ] ובשיחה עם ישראל על סיבת הצל הזה כי כבר היה ליונה צל הסוכה [וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם סֻכָּה וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל] ולמה צל הקיקיון, ובגלל צל צורות הדגלים חשבתי על צל הקיקיון על יונה כי הוא צל צוּרַת הקיקיון, צל צורת מה שאלֹהים זימן לו. קצת כצל רעיון. 

 

 

וחשבתי עוד על הדגלים המוארים לגמרי בלי חשיבוּת מקור האור, ושרירותיוּת הצל אם כך, רק למען יחדור אל עומֶק הציוּר, וחשבתי על האור הידוע בציוּרים של רמברנדט, שהוא לכאורה הפוך מזה של ציור הדגלים, נופל רק על חלקים מסוימים בציורים, אבל גם מקורו חסר חשיבות, חשבתי, כאילו הוא קיים כמעט מעצמו, עצום בקיומו, כאילו יוכל להטיל את צל הגופים אבל כמו-צל-לא-צל סביב, לא צל-הגופים, אלא העומקים הכהים המקיפים את הגופים, העומקים הכהים העצומים, לא שייכים לנפילת האור על הגופים אלא הם עניין אחר של הציורים, הם כמעט עניין המרחקים הלא-נראים של הציוּר. 

 

 

 

 

[ה וַיֵּצֵא יוֹנָה מִן-הָעִיר, וַיֵּשֶׁב מִקֶּדֶם לָעִיר; וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם סֻכָּה, וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל, עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה, מַה-יִּהְיֶה בָּעִיר.  ו וַיְמַן יְהוָה-אֱלֹהִים קִיקָיוֹן וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה, לִהְיוֹת צֵל עַל-רֹאשׁוֹ, לְהַצִּיל לוֹ, מֵרָעָתוֹ; וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל-הַקִּיקָיוֹן, שִׂמְחָה גְדוֹלָה.]

Jasper Johns

Three Flags 
1958