העברית אומרת לָהֶם, וַיְגָֽרְשׁ֑וּם, אֶתְכֶם, עִמָּכֶם ועֲשִׂיתֶם על המיַלדוֹת, על בְּנוֹת כֹהן מִדְיָן, על בנות צלפחד, על בנות ירושלים, על שתי כלותיה של נעמי, כִדברים השייכים להן לגמרי, כמו שהיא אומרת תָּבֹ֣אנָה, לָהֶן, לֵכְנָה שֹּׁבְנָה. כל צורות השָֹפָה האלו השייכות להן לגמרי.
הן שייכות גם לי, ואני לא רוצָה להיות מובדלת ומופרדת בשְֹפַת לכם.ן שלכם.ן מוזמנים.ות של העכשיו, אלא להיות בקֶרֶב לָהֶם, אֶתְכֶם, ויְגָֽרְשׁ֑וּם, עִמָּכֶם ועֲשִׂיתֶם וגם בקֶרֶב וַתָּבֹ֣אנָה, לָהֶן, לֵכְנָה שֹּׁבְנָה.
כמו נעמי אני יכולה לומר לֵכְנָה שֹּׁבְנָה אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ; יעשה (יַעַשׂ) יְהוָה עִמָּכֶם חֶסֶד כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עִם-הַמֵּתִים וְעִמָּדִי. כמו נעמי אני יכולה להתהלך בתוך השָֹפָה הזאת הרחבה, הגוֹדֶרֶת גדרוֹת והמתפרצת, והמִתְאַבֶּכֶת בקצוֹת תבניותיהָ.
[,כא וַיְהִי כִּי-יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת-הָאֱלֹהִים; וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים.
וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ז כֵּן, בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת--נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם; וְהַעֲבַרְתָּ אֶת-נַחֲלַת אֲבִיהֶן, לָהֶן.
וּלְכֹהֵ֥ן מִדְיָ֖ן שֶׁ֣בַע בָּנ֑וֹת וַתָּבֹ֣אנָה וַתִּדְלֶ֗נָה וַתְּמַלֶּ֨אנָה֙ אֶת־הָ֣רְהָטִ֔ים לְהַשְׁק֖וֹת צֹ֥אן אֲבִיהֶֽן׃ יז וַיָּבֹ֥אוּ הָֽרֹעִ֖ים וַיְגָֽרְשׁ֑וּם וַיָּ֤קָם מֹשֶׁה֙ וַיּ֣וֹשִׁעָ֔ן וַיַּ֖שְׁקְ אֶת־צֹאנָֽם׃
ג,ה הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם, בִּצְבָאוֹת,
הָרְחֵלִים, שֶׁעָלוּ מִן-הָרַחְצָה: שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת
א,ח וַתֹּאמֶר נָעֳמִי, לִשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ, לֵכְנָה שֹּׁבְנָה, אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ; יעשה (יַעַשׂ) יְהוָה עִמָּכֶם חֶסֶד, כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עִם הַמֵּתִים וְעִמָּדִי.]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה