כשקראתי לאחד הרישומים ״הרישוּם של המתרגם״ חשבתי על גבי צורן, ודימיתי שהרישום היה כמין תרגום, אולי מין דמיון-שווא, ובכל זאת, הרישום הזה צמח, כמו שאר הרישומים באותה סִדרת רישומים, מן המחשבות על סיפוּר קצר ועל תרגום ועל התרגום של גבי צורן לסיפוּרים של בּוֹרכרט, ובעצם נוצר מן ההִרהורים עליהם שעוד הרחיקו אל הִרהורים על הרישומים עצמם.
והתרגום של גבי צורן, הרי גם בו יש הרהוּר לא רק בסיפורים אלא גם בקיומו העדין שלו, והוא כמרחף מעל הסיפורים ורק כמעט נוגע בהם מן המרחק העדין, או כמעט נוחת אליהם כציפור קלה המניחה את כף רגלה על גבעול צעיר, והוא בשְֹפַת ״...נְשוּבים מאי-שם, הסתחררו ובאו עורבים...עייפֵי-חיים, צרוּדֵי-גניחות...״ ובשֹפת ״נו, אמר האיש, גם כן מורה, אם דבר כזה הוא לא יודע. בלילה העכברושים ישֵנים הרי.״
ואני נזכרת עכשיו שאז, לרגעים, דימיתי לי שהמתרגם הוא בן דמוּתוֹ של הסופר.
[את שמו של הרישום ״יירגן חשב זה הכל מיטות קטנות״ לקחתי אז מ״אלה המון מיטות קטנות, חשב, הכל זה מיטות קטנות״ בסיפור ״בלילה העכברושים ישֵנים הרי״. ״מוצרט הקטן שלנו״, וולפגנג בּוֹרכרט, ספרי סימן קריאה.
סִדרת הרישומים ״רישוּם וסיפוּר קצר״ הוצגה בגלריה מבט בתל אביב ב1993]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה