דיברנו על אי-הרצון של ההגדה לעסוק בארץ ישראל, ועל העיסוק בכולה ביציאה ממצרַיִם ולא בהגעה, וגם לא הגעה חזרה, שיבה למצרים, כי כמו בספר ״במִדבר״ היציאה ממצרים בעיניה היא אל תודעַת המִדְבָּר, להיות בארץ לא-ארץ, שאין לה גבול, וכך בכל שנות הגלוּת ההגדה היא עיסוק בהפיכת הגלות למין ארץ לא-ארץ כמו המִדבר, שצריך להיות בה.
והרי ב״הָשַׁתָּא הָכָא, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל״ כל ליל סדר הוא ״כאן״, לא בארץ ישראל, אמר ישראל בשיחה שלנו, וכאן יכול להיות גם מצרַיִם, כי יציאת מצרים לא מתבטלת, כי כשכל שנה עושים ליל סדר היא לא מתבטלת, והאם ארץ ישראל מתבטלת כשכאן הוא גם מצרַיִם.
ודיברנו עוד על הָשַׁתָּא עַבְדֵּי, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין, והרי ההגדה רוצה את העולם כולו ולא את ארץ ישראל, וכל האומות באים, ולא חייבים לבוא, הם לא עבדֵי, ועבדֵי הם בני ישראל שרק הם ממלכת כֹהנים וגוי קדוש שחייבים לתקן עולם, ו״השתא עבדֵי״ כי הם חייבים לבוא ותמיד מרגישים כעבדים, וכשיגיעו בשנה הבאה ל״בני חורין״ יחזרו לעבדים מפני שלא הצליחו לגאול, לתקן את העולם. וכשהם אומרים זאת כל שנה הרי לעולם לא יוכלו לתקן, כי תמיד הם בגולה ותמיד ארץ ישראל לשנה הבאה, אמר ישראל, ותמיד הם צריכים לראות את חירוּת האומות הבאות אליהם ואת העבדוּת של עצמם, שהיא בעצם אי יכולתם לעשות את התיקון. [והם כמין עבדֵי הזמן].
[הָשַׁתָּא הָכָא, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל.
הָשַׁתָּא עַבְדֵּי, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין:]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה