הדם שבכל ארץ מצרַיִם והעוֹר שבכותנות העוֹר שעשה אלֹהים הם מחוץ לגופים החיים, ולא נלקחו מן הגופים, והם עומדים לעצמם, אבל נדמֶה שהגופים החיים רואים בהם משהו מדמותם שלהם, ונדמה שכמו הדם שמחוץ לגופים שיָכֹל להחריד כך כותנות העור יכלו להחריד, כי כמו הדם הן הדומֶה הלא-חי, וכמעט הדמוּת הלא-חיה של הגוּף, ואני מדמה שכאשר אלֹהים עשה לאדם ולחוה את כותנות העור הוא גם החריד אותם, כי הם ראו אז לא רק את העירוֹם שלהם אלא ראו לראשונה גם את הדמוּת הדוֹמָה הלא-חיה שלו. אני מתארת לי כמה נעימוֹת היו להם חגורות עלה התאנה, ואיזו חרדה גדולה צמחה בהם בגלל העור הדומֶה הלא-חי, שהוא כבר לא גילוּי הבושה אלא גילוּי דמוּת הלא-חי, כמעט כרעיון מותם שלהם, נוגע בהם, וכבר מכַסֶה עליהם.
[וַיְהִי הַדָּם בכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם." (שמות, ז')
וַיַּעַשׂ יְהוָה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר—וַיַּלְבִּשֵׁם. (בראשית)
וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת.(בראשית)]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה