הגיע החיבור אל עניין הבשורה, שהיא כניגוד לטבע העולם, ואל עניין בריאת העולם כחֶסֵד, מתנת חינם.
הבחין כאן הרב אשכנזי בין מידתו של יששכר ומידתו של כל ישראל, כי ההתחלה במידת יששכר והמשכה במידת כל ישראל, כי הבשורה, התורה, שהיא בשורה מאלֹהים, שהיתה בתחילה ליששכר, עוברת לכל ישראל. זה נהיה יֵעוּד לכל ישראל.
הבשורה, כי היא לא דבר טבעי, אמר ישראל, היא ניתנה מאלֹהים. ותורה היא דבר לסבול. ואין כאן יסורים כמו אצל הנצרות, אלא לסבול רק את התורה שאלֹהים נתן, שהיא לא טבעית לעולם. וכתב הרב אשכנזי עוד "אשר לעמל זו נברא האדם". והרי התורה מנוגדת לטבע העולם, ניתנה בשביל לתקן את העולם, ודרך האדם, באופן מנוגד לטבע העולם, ללמוד את התורה. והיא נצחית, והלימוד שלה מנסה כל הזמן להתאים למה שנמצא, לקונקרטי, וכל פעם צריך ללמוד עוד, לפרש עוד, כדי לתקן את מה שהתקלקל במה שהשתנה בזמן, אמר ישראל.
ואחרי כן המשיך בחיבור ב"אך ברור מאד כי הצורך הזה של הצמצום כביכול עלה ברצון מלכתחילה מכל רצון", בהמשכיות עניין צורך הצמצום, ויש כאן ברור מאד וכביכול, וישראל אמר "כביכול" אומר אל תנסו לתפוש את זה כמשהו שתוכלו להבין לגמרי. ויש כאן רצון שקדם לרצון. וגם בדיבור על רצון צריך לסייג. כי אם לבורא יש רצון יש לו חיסרון לכאורה, אבל כאן הוא אומר כביכול, והרצון הוא לא רצון, אלא יש רצון לפני רצון, וזה דיבור רק כעמידה מול דבר בלי יכולת להבין. בלי יכולת לדעת הרבה על הרצון הזה. שלפני הבריאה עצמה. ואנחנו, שכבר אנחנו נבראים, יכולים רק לעמוד מול זה.
וכתב עוד "ולכך נשתלשלו הדברים בחינת מַאֲמָרוֹת דחֲסָדִים", כי בריאת העולם היא חֶסֶד. מתנת חינם. לכל הברואים, לכל החיים והדוממים. והבריאה היא גם חסד לאלֹהים. מתנה גם לעצמו.
ויש בבריאה משהו שבא מחוק, מהגיון, אמר ישראל, אבל המוטיבציה לחוקיות הזאת היא דווקא החסד. וזה חסד בכפייה.
[אף על פי שעניין הדמיון בין דמוּת הבתולה ודמות המלאך בציוּר הבשורה של פרה אנג'ליקו והדמיון שבין דמות הבתולה ודמות המלאך בציור "הבתולה של הסלעים" של ליאונרדו דה וינצ'י לא שייך לכאן, אני כותבת עליו עכשיו. כי נדמה לי שהעיקר בדמיון הדמויות הוא לא הרצון להביע את הקִרבה הגדולה, כמעט כהתאחדות, של אלֹהים ושל המלאך לבתולה בציור של פרה אנג'ליקו ואת קִרְבַת המלאך והבתולה בציור של דה וינצ'י, אלא העיקר הוא צורֶך האמנוּת להגיע אל מין הִתאחדוּת שלה עצמה, כמעט כיסוּף אל התאחדוּת מה שהיא יכולה להַראות ומה שאינה יכולה להַראות, הנשֹגב ממנה.]
["עניין הצימצום כביכול ידוע , והוא מיעוט רב ועצום באורות, בהתגברות נוראה על העצם...
...וזו המידה נתקיימה כבשורה לכל ישראל כיששכר כנודע. כבאשר היה בעל עצמות. לפיכך כתיב בגללו ויט שכמו לסבול. שהיה לו מה לסבול. ופירשו רבותינו בזה שהיה סובל עול תורה. אשר לעמל זו נברא האדם. 'לימוד תורה הרבה ויתנו לך שכר הרבה וכו'...אך ברור מאד כי הצורך הזה של הצמצום כביכול, עלה ברצון מלכתחילה מכל רצון, כלומר לפני הבריאה עצמה, ולכך נשתלשלו הדברים בחינת מאמרות דחסדים." מהחיבור של יהודא ליאון אשכנזי.]
ליאונרדו דה וינצ׳י
Leonardo da Vinci - Virgin of the Rocks
פרה אנג׳ליקו
Fra Angelico - The Annunciation
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה