מתוך "כרישום התקבצות העלים", הוצאת כרמל 2011 :
"...כמובן, הוא לא יכול להסביר מדוע החיים כאן נועדו לו, אבל חשב פתאֹם שתכנוּן הגן של המוזיאון יכול להסביר איך דברים נועדים מתחילתם להיות מסוימים מאד, וחשב גם על הדברים שאמר אביה של חפציבה על מוות של תאים, שפתאֹם ראה בבהירות, כי מהו מוות של תאים אם לא דבר מתוכנן היטב, ובעצם, כך גם ההתאבדות שלהם שכבר היתה קיימת בהם מלכתחילה. ואביה של חפציבה, שאינו חושב על הרע מכּל, יכול במחשבה צלולה לראות את תכנוּן המוות של התאים כמו שהוא רואה את תכנון החיים שלו ושל חפציבה. עכשיו, כשהוא חושב על תאים ועל מותם, אמר, הוא מרגיש את היציבוּת שלהם ואת יציבוּת הכללים שלהם, והוא מתפלא שלא הכיר את היציבות הזאת, כשבעצם, בעיקר אותה היה צריך להכיר. והרי כל המחקרים שלו על תולדות בני-האדם לא הראו לו את התולדות הפנימיות שלהם ואת התנהגות החומרים הבונים אותם, ודווקא אביה של חפציבה, שלא ניסה כלל לחקור את רוח האדם, אולי יודע יותר ממנו על הסיבות הפנימיות.
עכשיו, אמר, כשהוא מדבר על כך הוא נזכר שבזמן שביקר שוב אצל הוריה של חפציבה לקראת סוף החורף אמר לו אביה של חפציבה שבעוד זמן לא רב יפרח עץ המגנוליה, והוא חשב על הזמן שהיה שם עם חפציבה וראה את פריחת המגנוליה, וכאילו ראה התגלות של דבר שהיה סמוי כל החורף."
מתוך "כרישום התקבצות העלים", הוצאת כרמל 2011 :
"...אבל השעות האלה היו נחוצות לה כל-כך, כי הן היו החלקיקים האווריריים של הימים, המרפרפים ומסתחררים סביבה. ובכל זאת, השעות בגינה נמוגות אל תוך השעות האחרות, חשבה, כמו התמוגגוּת הצבעים אל המרחק. והרי בַּציוּר של טרנר הם מתמוגגים אל המרחב הנפתח, חשבה, ואילו אצלה הם מסתחררים ונסגרים. כמובן, היא חשבה על הציורים של טרנר די הרבה, ומדי פעם אמרה שאולי הוא הצליח לצייר את הרגשת הזמן יותר ממה שהצליחו האחרים, אבל עכשיו אמרה שהוא צייר את חלקיקי המרחב, את פתיתי הצבע של האוויר. היו עוד כמה דברים לומר על טרנר וגם הם התקשרו במחשבתה אל השעות בגינה, ולא היתה צריכה להסביר לסמדר מדוע התחילה לדבר עליו. ממילא הוא היה כמעט בלתי נפרד מכל דבר בעל ערך שאפשר היה לדבר עליו, ובוודאי היה אחת הסיבות החשובות שלה להתעכבוּת אצל סמדר. כן, הוא היה מהסיבות החשובות שלה."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה