והיא עצמה נהיית כקרקע מֻכֶּרֶת, כשְֹדֵה מִחְיָה אָהוּב, לא מסוכן, גם כשהיא מוחָה נגד העוולות הגֶזֶל המלחמות וההרג, והיא שרויה במין רַכּוּת עם מְחַבְּבֶיהָ ואוהביהָ, נינוחה ברכוּת דֵעוֹתיהם, אני נזכרת שוב בפֵּנֶלוֹפֵּיאָה, שהתנגדה למחַזרים שהיו צובאים על הבית כל הימים ושהָמוּ בהיכל עטוּי הצללים, ושלא היתה לה קרקע מוצקה, רק העֶרְגָה אל האיש הרם, שתמיד תזכור, ונדמה לי שגם האיליאדה והאודיסיאה עצמן ערגו אל הדבר הרם, בגופן ובנפשן.
ועולים בי געגועים אל הקרקע הלא-מוצקה, ואל המרחקים הגדולים מאד שהאיליאדה והאודיסיאה זוכרות, לבדן.
וצצות אצלי שוב המחשבות על הציוּרים הבוטַניים, שכמעט אין להשוות אותם לאמנוּת, אבל כשהם ניצבים תמיד כנפרדים וכנבדלים כל כך, קצת כמו הצמחים עצמם, מינים מינים, בלי שותפוּת הדֵעות, הם יכולים להזכיר את יכולתה של האמנוּת להיות ניצבת כך.
| pecies: | Hibiscus Meraukensis |
| Family: | Malvaceae |
| Country: | Australia |
| Place: | Endeavour River |
| Artist: | Gerald Sibelius |
| Format: | Coloured Engraving |
| Medium: | Ink And Watercolours On Paper |
[מן הציורים הבוטניים מהמסע של ה״אנדוור״
The Endeavour botanical illustrations] | |
The Endeavour botanical illustrations] | ||||||||||||||||||||
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה