הסגנוֹנוֹת המתערבבים של בִּגְדֵי הבחורות היפניות בבית הקפה בפיאצה דה לה רפובליקה בפירנצה מתאימים להן כל כך. אולי אחר-כך הן יִסְּעוּ לרומא. אולי הציוּרים של מיכלאנג'לו בקפלה הסיסטינית יהיו בעיניהן רק דימוּי ראשון. כי יחשבו שההעתק של הציורים האלה במוזיאון Ōtsuka Museum of Art ביפן הוא דימוי של הציורים האלה. אולי הציורים בקפלה הסיסטינית יגדילו בעיניהן את ערך ההעתק, והרי הן מכירות את חשיבוּת ריבוּי הדימויים.
כשהן עדיין יושבות בבית הקפה בפיאצה דה לה רפובליקה אפשר לראות שבינתיים יש להן כמין ריבוּי הדימויים בעִרבוּב סגנונות הלבוש שלהן.
מפני שהן יפות ומושכות לב כל כך נדמֶה שהן כמעט רוצות להראות לנו את הדימויים האלה, הידועים, הזָרים והחדשים.
אולי המבקרים היפנים במוזיאון Ōtsuka Museum of Art רואים בהעתקֵי יצירות האמנוּת שבו דימויים של דימויים. אולי בדמיונם יוכלו לראות איך הם נעים אל העתיד.
בדיון של מומחים [ב-2007] בציוריהם של פיץ הנרי ליין ושל תלמידתו ועוזרתו מרי בלאד מלן, שגם העתיקה מציוריו של ליין, עלתה בין השאר השאלה אם ליין עצמו יצר העתקים של ציוריו שלו.
האם ליין קיווה לראות בהעתקים איזה דבר שרק הם יכלו להראות לו? הוא צייר ספינות ויַמִּים רבים, כך שאולי היה יכול לפעמים לראות בהם משהו מרעיון ההעתקה, אבל בוודאי לא ראה בהם את מה שהיה יכול לראות רק בהעתק – איך הדמיון ליצירה המקורית מפסיק להירָאות כדמיון שלם, ואיך הוא עצמו צריך לבחור בין הרגשת התעתוע ובין ההרגשה שהדבר החדש שראה, מין דימוי חדש, נהיֶה חשוב כל כך.
בוודאי ראה שאין בזה עַזוּת הצמיחה שהיתה לדימויים המקוריים, אלא מין עדינוּת של צמיחה, כמעט סָפֵק , עוד נשימה של האמנוּת שלו. 
פיץ הנרי ליין
Fitz Henry Lane
העתק. Ōtsuka Museum of Art [ביפן]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה