"וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר, וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה; וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן-הַיְאֹר, וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת." [שמות, ד']
"וַיֵּהָפְכוּ כָּל-הַמַּיִם אֲשֶׁר-בַּיְאֹר, לְדָם." [שמות, ז']
דיברתי אתמול עם ר. על המטמורפוזה של הִשתנוּת המַיִם לְדָם. דיברנו על כך שהמטמורפוזה הזאת מזעזעת אותנו כנראה מפני שהיא מערערת את הגבול בין הגוף ובין העולם המקיף אותו, ומערערת את ההבדל בין החיים והמוות, כשהדם מופיע מחוץ לגופים החיים, ואיננו יודעים אם הוא חומר-החיים או שייך למוות.
תיארנו לנו שהדם המופיע ביְאוֹר הוא כמו הדם העוזב את הגוף כשזה נִפרץ לגמרי. אף על פי שהוא מאבד את כוח החיים שלו בעוזבו את הגוף, הרי בהִתפשטותו בַּיְאוֹר הוא נראֶה כבעל חיוניוּת מסוימת, אחרת, וזרה. הדם הזָר נִגלֶה אז לעינינו כמו שנגלֶה מַעֲבָרָם של חומרֵי-הגוף מן החיים אל המוות, אבל הוא שומר את מצב המעבר.
דיברנו על כך שהופעתו של הדם ביאור יכולה גם להזכיר לנו קצת את הִתגלוּת חומריהם הפנימיים של הגוּפים פשוּטֵי-הָעוֹר בתערוכה "עולמות הגוף". מפני שהגופים פשוטי-העור בתערוכה הם גופים מתים, מודגש בהם מאד המעבר של חומרי-הגוף הפנימיים מהיותם בעלי-תפקיד להיותם נטולי-תפקיד. גם הדם ביאור הוא בעצם חסר תפקיד. הוא החומר הפרוּץ, העומד להתקלקל, והנִגלֶה לעינינו כמו שנגלים האיברים והחומרים של הגופים שעורם נִפשט.
דיברנו גם על המטמורפוזות שבהן החיים נהפכים לדוממים, אבל המעבר מן החיים אל הדוממים נראָה לנו כמעט מובן בתוך האפשרויות של הטבע המתואר, בזמן שהדם המתפשט מחוץ לגופים החיים וממלא את הארץ, נשאר כמעט לא נתפשֹ.
היה נדמה לנו שהמטמורפוזה של הִשתנוּת מֵי-היאור לדם מבקשת ליצור תמונה בלתי-נתפשֹת של מרחבֵי-הדם, וכך היא תוכל לחזור ולהטריד אותנו.
דיברנו קצת גם על הפֶּסֶל המטריד "אדוננו פְּשוּט-הָעוֹר", כי אף על פי שדמות הכהן בו איננה מופשטת מעוֹרָהּ אלא רק עוטָה עליה את עור הקורבן, נדמה, בגלל הצבע האדום של חלקי-הגוף החשופים, שהופשטו חלקים מעורהּ שלה. נדמה שבחלקֵי-הגוף האדומים שלה היא נִפערת כמו הגופים בתערוכת "עולמות הגוף". ואולי העור שהיא עוטה כדי להעביר לאל את הכוח שבעור, הוא גם עוד שומר של ההַבְדָּלָה בין הגוף ובין מה שאינו הגוף.
 |
| הפסל האצטקי "אדוננו פשוט העור". מכסיקו. |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה