וַיַשְלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָש. הופעה של פָּנִים וכלי עִם פירות. מטמורפוזות.

[ויאמר אליו יהוה, מה זה בידֶךָ ויאמר, מַטֶּה. ויאמר השליכהו ארצה, וַיַשְלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָש...]

 נדמה שבהשוואה למטמורפוזות שתיאר אובידיוס  המטמורפוזה של הִשתנוּת המַטֶּה לְנָחָש מוגבלת קצת, בגלל הדמיון של צורת הנחש לצורת המַטֶּה.  

אבל המטמורפוזה הזאת, של המַטֶּה הנהיֶה לנָחָש, אינה דומה בעצם לאלו שתיאר אובידיוס, המתפשטות בכל הטבע המתואר, ושיש בהן  ההִשתנויוֹת הכמעט לא-מוגבלות של צורות החיים, של הדוממים ושל האֵלים. חשבתי שהיא דומה קצת למטמורפוזה בציור של דאלי "הופעה של פָּנים וכלי עם פירות על חוף ". גם בציור של דאלי אפשר לראות מעין רצף של צורות קיים מראש, והפיכת עמוד הבסיס של הכלי לאף, שמתחתיו הפה והסנטר, בעצם איננה מפתיעה מאד. שְֹפַת- הציור הסוריאליסטי של דאלי, בדומה לשֹפת-החלום, כנראה זקוקה לקִרבה ולקשר מסוימים בין הדברים כאשר היא מרחיקה אותם מן ההיגיון של המציאות. ובעצם, הרי היא זקוקה לקשרים הרבים שיוצרת התודעה [או שיוצר תת-המודע], ושיוצר הדמיון, ובתוכם יכולה המטמורפוזה הנוצרת להתפשט ולהתרחב.       

כך עושה גם המטמורפוזה של המַטֶּה הנהיֶה לנחש. היא איננה מעוניינת להיות שייכת לתיאורֵי ההִשתנויוֹת הרַבּוֹת של צורות החיים והדוממים, אלא היא מעוניינת להשתייך לתיאורֵי קִשְרֵי-המחשבה והתודעה, והַקִּרְבָה הרַבָּה. בשיחה על "וַיַשְלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָש" דיבר י. על הקשר בין הנחש באוֹת שנתן אלוהים למשה ובין הנחש בגן-עדן ב"בראשית". אף על פי שהמעבר מן המַטֶּה אל הנחש נראֶה מוגבל קצת בגלל קִרבת הצורה ביניהם, הרי הוא בעיקר המעבר שצריכים לעבור המחשבה, הדמיון והזיכרון, המוטרד על-ידי הצורך להבין עוד דמותו של הנחש בגן-עדן ב"בראשית".

                                      

Apparition of Face and Fruit Dish on a Beach 1938 דאלי