[רישומים של ון-גוך]
משהו על החזרה אל הרישומים האלה.
בחזרה שלי בשבועיים האחרונים אל "מלחמה ושלום" של טולסטוי היתה גם הבקשה להמשיך ולראות את גדוּלַת הסִפרות הזאת. הבקשה שהיא לא תיפגֵם. שלא אראֶה בה מִגרעות. וכשקראתי באותו זמן באתרֵי- המוזיאונים על יום הולדתו של ון-גוך, היה נדמה לי שהמוזיאונים האמינו שיום ההולדת יאפשר לנו מין חזרה חגיגית, מפוארת, אל גדוּלַת הציור שלו.
ואז הלכתי שוב גם אל הרישומים שלו. ברישומים די רבים, חשבתי, עקבות המאמצים הגדולים שלו, ואפילו שאריות אי-היכולת, נהיו חשובות כל-כך. לא החִספוּס, הנובע כנראה מן התפיסה ההכרחית החדשה של ביטוי חִספוס-החיים ועֻלָּם, אלא המאמצים ושאריות אי-היכולת החשופים כל-כך, המצטרפים אל יושֶר כמעט בוטה, ושאין בו פגם, ושהוא אחד ממרכיבֵי הגדוּלָה.
בחזרה העמוקה אל הרישומים אפשר לראות היטב את שאריות אי-היכולת ממש בתוך יכולתם העצומה של הרישומים, חשבתי.
והמגרעות שב"מלחמה ושלום"? הרי הן כמעט בלתי נראות בתוך העולם הגדול הזה, כאילו היו נִצְנוּצים זעירים בקצה היקום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה