...ד"ר האנץ' שאל אם ד"ר איימס הזהיר אותו ביחס לסכנה. מורן ענה שלא. מורן סיפר שד"ר ריד הופתע מהחלטתם להתנדב ללא בקשת תגמול כלשהו, ואמר שלפני קבלתם יצטרכו לעבור בדיקות רפואיות, וגם אמר שאם יחלו בקדחת צהובה הוא ישיג בשבילם כל רופא או אחות שיבקשו מהאי של קובה. האנץ' שאל אם ד"ר ריד אמר, אני מצדיע לכם. מורן אמר שד"ר ריד רק עמד בכל זמן השיחה, שנמשכה כחמש עשרה דקות. האנץ' שאל מנין הגיעה האגדה הזאת. מורן אמר שידע על כך לראשונה כשקרא על כך בספר של ד"ר הווארד קֶלי, שהודפס בשנת 1906.
האנץ' אמר שהרשומות מראות שמורן היה מעורפל בשעה שש בבוקר של חג המולד, אבל מורן אמר שאכל ארוחת בוקר גדולה, ושהחום שלו היה נורמלי או מעט למעלה מזה, ושבארוחת החג אכל תרנגול הודו עם רוטב חמוציות. אחר כך, כשידע שנדבק במחלה, אמר מורן, היו לו המחשבות ההן על ההימור שהציע קודם לכן בחור בשם ג'רנגן ועל כך שאולי יזכה בחמישה דולר יותר משהיו לו מחשבות על כך שהיה לו חום. ויותר מאוחר, כשסבל מכאבים בכל גופו, אמר לד"ר ריד שכאשר החליט להשתתף בניסויים החליט גם לעשות זאת בלי בכי.
ד"ר האנץ' שאל מדוע ד"ר ריד לא עשה את הניסוי גם על עצמו. מורן אמר שהוא היה מבוגר מדי, שזה לעצמו סיבה מספקת. הוא היה אז בן חמישים, הוא אמר.
האנץ' שאל אם השיחה של מורן עם קיסינג'ר, כפי שתוארה בספרו של למפסון אכן היתה כזו.
מורן השיב שהיא לא היתה כזו משום בחינה, והיתה לגמרי דמיונית, ושהוא חושב שלמפסון קיבל את הרושם שלו מגִרסת התיאטרון של המחזה " Yellow jack " .
[על-פי האוסף של האנץ', ריד, קדחת צהובה Philip s. hench walter reed yellow fever collection]
במשך הזמן השוויתי קצת את ציוּרֵי "כובשֵי הקדחת הצהובה" לציורים אחרים בנושאֵי הרפואה, והיה נדמה לי שהציורים בנושאי הרפואה של הכַתבים הציירים האמריקאים של מלחמת העולם השנייה, המוצגים במרכז הרפואי הצבאי על שם ד"ר ריד, כמו ציוּרֵי כובשי הקדחת הצהובה נהיו במידה רבה לחלק מן ההיסטוריה של הרפואה יותר משנהיו לחלק מתולדות האמנוּת, אף על פי שניסו להביע את גודל הסֵבל והמאמץ האנושי.
היה נדמה לי שציורים בנושאי המגֵפוֹת והמלחמות היו צפויים להפרזת הסגנון, אבל בעצם רבים מהם לא נמשכו אליה. ראיתי כמה מָתוּן הציור בנושא הקדחת הצהובה של חואן מנואל בליינס, יליד אורוגוואי, עם דמות האשה הצעירה המוטלת על הרצפה ודמויות הגברים, אולי רופאים, העומדים בפתח. חואן מנואל בליינס, שהיה גם צייר פורטרטים, כנראה סמך גם בציור הזה על יכולת ההתבוננות שלו. אבל כמובן, חלק מהציורים שאפו אל הדגשוֹת הסגנון, ואולי גם אל החירות היכולה לצמוח לעתים מהדגשת הסגנון, אולי כמו זו שראיתי בכמה ציורים והדפסים יפניים בנושא המלחמה, שעשן ההפגזות נראֶה בהם כמעט כפרחים.
ד״ר וולטר ריד, ראש המשלחת של צבא ארה״ב לקדחת הצהובה Walter Reed, M.D., U.S. Army(September 13, 1851 – November 22, 1902),
