[כשדיברנו היום על החטופים בעזה דיברנו גם על וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף, עַד-דָּן, ידיעה ישָנָה שוכנת במחשבותינו.]
מתוך רשימות קצרות על תְּשוּבַת דברים ועל קִשְרֵי דברים
כדרך תשוּבַת דברים ידועה התפשטה תשוּבַת ״אִמְרִי-נָא אֲחֹתִי אָתְּ״ ממצרַיִם אל גְּרָר והתפשטה אחרי כן עוד בגרר ב״אֲחֹתִי הִוא״, כתשובת העבר ביצחק, כהכרחיוּת תשובה, והיא גם ב״מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ״ שאמר אבימלך ליצחק, תשובת ״מָה רָאִיתָ כִּי עָשִׂיתָ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה״, כי גם אבימלך ״נועד״ להכרחיוּת הזאת,
והיא בקניית השדה בשכם כתשובת קניית השדה מעפרון, ו״מחמת תשובת האירועים על ידי העבר שהפך להווה, הוא הוא אברהם שבא ממזרח וקנה את השדה מאת עפרון...אשר היה הוא שחזר והיה...״, כתב עליה תומס מאן, והיא גם בחזרַת האחים אל אביהם בלי בנימין כחזרתם אליו בלי יוסף, וכבר ידע זאת יוסף כשאמר שיחזרו אל אביהם בלי בנימין, כידיעת תשובת האירועים.
והיא אצל הסִפרוּת של תומס מאן ובסִפרוּת רבה גדולה.
עמוקה תְּשוּבַת רוחות הסִפרוּת, תמוּנוֹת שָבוֹת בה, תמונות של תמונות נִהיוֹת בה, לא תשובת דברים שבחיינו אלא תשובת הדברים הלא-חיים, הדמויות הלא-חיות, הדימויים הלא-חיים, והם ותשובתם בנִשמת הסִפרוּת.
תשובות דברים רבות בסִפרוּת, דמות הילד ב״דיוקן האמן כאיש צעיר״ כמעט כתשובת דמות הילד בסיפור ״האחיות״, כאילו צער קדום שב וממלא את הסִפרוּת הזאת, ומין תשובת דמותה של אפי בריסט בדמותה של טוני בודנברוק, ותשובת מיכאל קולהאס בקולהאוז ב״רגטיים״ ובזושא שהיה קונה סוסים בשביל שרי האומות ב״בלבב ימים״, ותשובת השם קוונטין בשמה של בִּתהּ של קאדי ב״הקול והזעם״, ועוד תשובות דברים, וכך הסִפרוּת שמטִבעה היא תמונות, היא גם תמונות של תמונות, כמין הווייה גדולה שלה.
