היום עוד הִרהורים על ״אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ״, על קִרְבַת איש ואִשתו לאָח ואָחוֹת, על אהבַת אח ואחות אסוּרה, כאהבה עזה כמוות שואפת-אל-אינסוֹף אסוּרה, הִרהורים על כפשֹע בין קִרבת אח ואחות של אדם וחוָה ובין איסור קִרבה-אהבה עזה אצלם, על כפשֹע בין אדם וחוָה כאח ואחות ובין כמעט זיכרון אינסוף אצלם, על כמעט איסור זיכרון אינסוף אצלם.
*
שוב סִפְרֵי האמנוּת הישָנים. שוב רפרודוקציוֹת רישוּמֵי הרנסנס האיטלקי. ואני משווה את הרישומים פתאֹם לכמעט אהבה עזה כמוות, כנכספים אל רושֶם אינסוף, ונכשלים בזה, כאילו גם עליהם מוטל איסוּר. אבל הרי צלילוּתם, וההגעה אל טֹהַר הקַו ברישומים של ליאונרדו דה וינצ׳י, אני חושבת. די להם בטֹהַר הזה הנמשך, אני חושבת.
*
רישוּמֵי מכונות המלחמה של ליאונרדו דה וינצ׳י יפים כל כך. כי הקַו הצלול הטהור מתאר גם מכונות מלחמה. וכי אל מה יהיה הקַו נִכסף.
*
הסיגליות בגינה התחילו לפרוח. כמו בכל חורף. אני לא רוצה למדוד בהן את עוֹנוֹת המלחמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה