עוד יום יָשָן
כָּל הרָעוּעַ בַּגַּן
הדשא חלה ווֶרֶד הבְּלוּ מוּן מֵת. ל' אמר שצריך לשלב זַנים שונים של דשא. חשבנו שנשתול וֶרֶד אחר אבל לא ידענו מה יהא על הדשא. י' אמר כשדיברנו על גַּן-עדן שאלֹהים נטע לעצמו גַּן-בְּעֵדֶן. ראיתי פתאֹם שאלֹהים נטע לעצמו דבר רעוע. כי את הגַן היה צריך לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ [אולי להבדיל מעץ עושה פרי שהארץ הוציאה], בו היו העצים נחמדים למראֶה שאפשר היה לחמוד אותם כעשויים להיות תלויים במישהו, ואִיּוּם המוות, וגילוּי העירוֹם, ועונש אכילת העָפָר, אכילת החומר שממנו עשוי אדם, שתזכיר תמיד את חזרת הגוף החי אל החומרים הלא חיים, ובו יָכֹל להיות עִרעוּר ההבדלים שבין אלֹהים ואדם [הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע].
והגַּן בעֵדֶן הראָה את כל הרָעוּעַ, חשבתי, את התלוּת, את אִיוּם המוות, את העירוֹם, את עִרעוּר ההבדל בין החומרים החיים והלא חיים, ואולי גם את הקצוות המתרופפים שלו כשהיה זקוק לכְּרֻבִים וְללהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים.
והרי הגן הוא מקום ותמוּנַת-מקום שבה הדימויים השואפים אל גודֶל הרעיון, חשבתי. דימויֵי כל הרָעוּעַ.
הציור. Martin Johnson Heade (August 11, 1819 – September 4, 1904) Magnolias on a
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה