יום שני, 26 באפריל 2021

אנינות [שיחות עם ישראל פיבקו על הגדה של פסח]

 


היום שאלנו אם התחלת ההגדה מנסה להוביל אל כל מה שיהיה בהגדה, ההתחלה שיש בה לחם עוני הקשור בעם ישראל וכל דיכפין שהוא על כל האומות, ובני חורין לאו דווקא מישראל ולאו דווקא בקשר ליציאת בני ישראל ממצרים, ויש בה השתא שהוא בעצם כל שנה, כי הוא נאמר כל שנה, כל שנה עדיין עבדים וכל שנה אומרים שיהיו בני חורין, ואם כך הם לא נהיים בני חורין. וכך גם בעניין ארץ ישראל. 

ובהא לחמא עניא יש מין פיתוּל, אמר ישראל, כי חוגגים את פסח אבל עם הדגשה של חג המצות. ואכילת מצות היא אכילת לחם, להזכיר להם שהם בעצם ממצרַיִם, שהיא הארץ שבה האדמה כבר לא ארורה [אֲרוּרָ֤ה הָֽאֲדָמָה֙ בַּֽעֲבוּרֶ֔ךָ בְּעִצָּבוֹן֙ תֹּֽאכְלֶ֔נָּה כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ׃ בראשית ג], כי יש בה שפע מים והלחם גדל בקלות. אם כך במצרים יש לחם טוב יותר, אמר, וההגדה אומרת אתם תזכרו לחם עוני כי הייתם עבדים שם, ואם כך גם אומרת אני רוצה שתתגעגעו ללחם הזה של מצרים, ומצרים המושווית לגן עדן של אלהים [כְּגַן־יְהֹוָה֙ כְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם], ושאליה הם באו, היא הארץ שהם לא מפסיקים להיות שייכים לה כשהם צריכים כל שנה לאכול את הלחם שאכלו בה.

וקראנו בתלמוד על המצה שהיא לחם, שהיא לחם עוני שנאכל באנינוּת. לחם של אבֵלים, ואכילת המצה אם כך היא זיכרון אֵבֶל, אֵבֶל על יציאת מצרים, ולמה להתאבל על יציאת מצרים, ולמה עם ישראל לא שמח לצאת ממצרים. בגלל המאבק בין מצרים, שהיא כגן יהוה, לארץ ישראל, והיציאה ממנה היא עזיבת גן עדן, וגן עדן כזה הוא כמו מחוץ לזמן, וכן, היאור הוא ממלכת הארץ ואילו בכנען ממלכת השמים, כי ״ונתתי גשמיכם בעתם״, תמיד ספק אם הגשמים יבואו בעִתם, תמיד אתה תלוי בשמים, באלֹהים שיחליט על הגשם, ואילו במצרַיִם תמיד מים.

ואֵבל הוא ידיעת יש שנהיה אַיִן והגעגועים ליש, אמר ישראל, וכך יציאת מצרים היא אובדן עצום של מלכות ארץ. וזה אֵבֶל גדול. 

ואכילת לחם עוני ואנינוּת היא בשביל זיכרון טעם הלחם של מצרַיִם, ובעצם הגעגוע להיות שוב עבד במצרַיִם, וכך מתחילה ההגדה, בגעגוע למִצרַיִם. 

  

 

[הָא לַחְמָא עַנְיָא דִּי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם.

כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל. כָּל דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח.

הָשַׁתָּא הָכָא, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל.

הָשַׁתָּא עַבְדֵּי, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין:

 

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף לו עמוד א 

תלמוד לומר +דברים ט"ז+ לחם עני - מה שנאכל באנינות, יצא זה שאינו נאכל באנינות אלא בשמחה, דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר: מצות, מצות ריבה, אם כן מה תלמוד לומר לחם עני - פרט לעיסה שנילושה ביין ושמן ודבש. מאי טעמא דרבי עקיבא? - מי כתיב לחם עוני עני כתיב. - ורבי יוסי הגלילי: מי קרינן עני? עוני קרינן. - ורבי עקיבא: האי דקרינן ביה עוני - כדשמואל, דאמר שמואל: לחם...]

אין תגובות:

פרסום תגובה