רק אחד שרוצה ומשתוֹקֵק ב"מָשְכֵנִי אחריךָ נָרוּצָה" רואֶה המדרש, ויכול לשאול אם האחר כאן רוצה ומשתוקק, ולענות לא, כי כשעמדו ישראל לפני הר סיני לקבל התורה אמר להם הקדוש ברוך הוא אלעיקי אני נותן לכם את התורה, אלא הביאו לי עֲרֵבים טובים שתשמרוה ואני נותנה לכם.
הם רוצים ואלֹהים לא רוצה, אמר ישראל בשיחה שלנו. וכל המדרש הוא על הניסיון שלהם לקבל את התורה.
והרי הם עומדים כאן מול הר סיני ולא מול הקב״ה, הם אומרים משכֵני אבל לא עומדים ממש מול אלֹהים, כאילו הר סיני יתן להם את התורה. וזה קצת כמו משה קיבל תורה מסיני [ולא בסיני]. הסיטואציה של סיני מביאה את התורה.
ואלֹהים כמו אומר כאן אני לא ארוץ אתכם. אני לא סומך עליכם, רק על ערֵבים טובים. כי מערֵבים אפשר לגבות את החוב, ומעם ישראל אי אפשר לגבות את החוב. וכשהם אומרים ״אבותינו ערֵבים לנו״, שגם בגלל אבותיהם הגיעו למעמד הר סיני לקבל תורה, אמר ישראל, הם בעצם מדברים על ספר בראשית, וכמו אומרים זה התורה שלך, של אלֹהים. ויש בזה מין ערמומיות. התורה עצמה ערבה.
וכשאלֹהים אומר להם אבותיכם צריכים ערֵבים, כי האבות הם לא ערֵבים טובים, ספר בראשית הוא לא מספיק תורה לקיום התורה, וכשגם הנביאים שלהם צריכים ערֵבים, כי הם לא ערֵבים טובים, הם מוחקים בעצם את כל התורה.
ולבסוף, כשבניהם ערֵבים, אומר המדרש כי אם תשכח תורת אלֹהיך אלֹהים שוכח גם את בניך. וזה מבטל את כל המדרש, אמר ישראל, והתורה יכולה להישכח. כל הנִסיונות של המדרש עצמו לערֵבים לא צלחו, והיחיד שצריך ומסוגל לשמור את התורה הוא אלֹהים. יש כאן גבולות כוח אלֹהים מול גבולות היכולת שלהם.
ועוד, ר' אחא אמר כביכול אף אני בשִכחה, כביכול, כדי לעדֵן כל מה שכתוב, כי בעיניו לא יכול להיות שאלֹהים בשִכחה. אבל אומר פה שכביכול גם אלֹהים בין השוכחים את התורה.
[(ד) מָשְׁכֵ֖נִי אַחֲרֶ֣יךָ נָּר֑וּצָה הֱבִיאַ֨נִי הַמֶּ֜לֶךְ חֲדָרָ֗יו נָגִ֤ילָה וְנִשְׂמְחָה֙ בָּ֔ךְ נַזְכִּ֤ירָה דֹדֶ֙יךָ֙ מִיַּ֔יִן מֵישָׁרִ֖ים אֲהֵבֽוּךָ:
שיר השירים רבה (וילנא) פרשה א
א [ג] משכני אחריך נרוצה, א"ר מאיר בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני לקבל התורה אמר להם הקדוש ברוך הוא אלעיקי אני נותן לכם את התורה, אלא הביאו לי ערבים טובים שתשמרוה ואני נותנה לכם, אמרו לפניו רבש"ע אבותינו ערבים לנו, אמר להם אבותיכם צריכין ערבים למה הדבר דומה לאחד שהלך ללוות מן המלך אמר לו הבא לי ערב ואני מלוה אותך הלך והביא לו ערב אחד אמר לו ערבך צריך ערב, הלך והביא לו ערב שני, ואמר לו ערבך צריך ערב, כיון שהביא לו ערב שלישי אמר תדע כי מפני זה אני מלוה לך, כך בשעה שעמדו ישראל לקבל התורה אמר להם אני נותן לכם תורתי הביאו לי ערבים טובים שתשמרוה ואתננה לכם, אמרו אבותינו עורבים אותנו, אמר להם הקדוש ברוך הוא אבותיכם יש לי עליהם, אברהם יש לי עליו שאמר (בראשית טו) במה אדע, יצחק יש לי עליו שהיה אוהב לעשו ואני שנאתיו שנאמר (מלאכי א) ואת עשו שנאתי, יעקב שאמר (ישעיה מ) נסתרה דרכי מה', אלא הביאו לי ערבים טובים ואני נותנה לכם, אמרו לפניו רבש"ע נביאינו ערבין לנו, אמר להם יש לי עליהם שנאמר (ירמיה ב) והרועים פשעו בי וגו' וכתיב (יחזקאל יג) כשועלים בחרבות נביאיך ישראל היו, אלא הביאו לי ערבים טובים ואתננה לכם, אמרו הרי בנינו עורבים אותנו, אמר הקדוש ברוך הוא הא ודאי ערבים טובים על ידיהם אתננה לכם, הה"ד (תהלים ח) מפי עוללים ויונקים יסדת עוז, ואין עוז אלא תורה, שנאמר (שם /תהלים/ כט) ה' עוז לעמו יתן, בשעה שהלוה נתבע ואין לו לשלם מי נתפש לא הערב, הוי מה שנאמר (הושע ד) ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני, א"ר אחא גם אני כביכול אף אני בשכחה מי יאמר בתורה לפני ברכו את ה' המבורך לא היונקים, הוי מרפיון התורה שבכם נתפשו בניכם שנאמר (ירמיה ב) לשוא הכיתי את בניכם, כביכול גם אני בשכחה, מי יאמר ברכו את ה' המבורך ]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה