בבוקר יום אַחֵר דיברנו על איש ואִשָּה בספר בראשית, כי אִשָּה מופיעה בו לפני אִיש, והאדם הוא הקורא לה אִשָּה והקורא לעצמו איש, שֵם שלא אלֹהים נתן לו, אלא אלֹהים קרא לו "אדם", שיש בו זכר ונקבה, שאין הבדל מהותי ביניהם, וכאן האדם מפריד בין איש ואִשה, וכשהוא קורא את השמות איש, אִשה, הוא מגדיר אותם בתוך ההפרדה, שהיא עולם של ריבוי, שיש בו שוֹנִים ותחילת השאלה המוסרית.
וכשכתוב איש כי יִדֹּר וכשכתוב אִשה כי תִדֹּר זה פחות קשור למה שאלֹהים עשה, אמר ישראל, כי זה לא "אדם" שאותו הגדיר אלֹהים, ואלהים מוותר כאן על שפתו כבורא ומאמֵץ את שְֹפַת האדם, שפת העולם של מטה כלפי מעלה, שהיא לא שפת אלֹהים. ובעצם, יש כאן הרחקה של האדם מאלֹהים ומשפת אלֹהים אף על פי שכתוב נֵדֶר ליהוה.
ובכל זאת, הרי גם נאמר "...את הצלע אשר לקח מן האדם, לאִשָּה" [אחרי שאלֹהים נכשל בהוצאת האדם מבדידותו כשהאדם קרא שמות לחיות], ואף על פי שלא ברור מי אומר כאן אִשָּה, נדמה שהאומר יודע את מחשבת אלֹהים, את ההשתוקקוּת שלו להוציא מן הבדידוּת, ושהאדם, שאמר "זאת הפעם...לזאת יִקָּרֵא אִשה", שקרא לה אִשה, הבין את מחשבת אלֹהים ואת הרצון של אלֹהים להפר את הבדידוּת.
ועוד על "וְאִשָּׁה כִּי-תִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה, וְאָסְרָה אִסָּר בְּבֵית אָבִיהָ בִּנְעֻרֶיהָ". היא נערה, והיא מכירה בכוחו של יהוה אבל גם בזה של אביה, אמר ישראל, והוא כאן קצת בממד של אלֹהים בשביל הנערה, ויש לו כוח גדול משל אלֹהים, כי הנדר כובל את אלֹהים ואילו אביה יכול לשחרר מהנדר. ביחסים בין אדם ואלֹהים כאן הממד הקובע הוא אנושי, מה שבין אב ובת חשוב יותר ממה שבין אלֹהים ואדם.
[במדבר ל ד ...אשר צִוָּה יהוה...וְאִשָּׁה, כִּי-תִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה, וְאָסְרָה אִסָּר בְּבֵית אָבִיהָ, בִּנְעֻרֶיהָ. ה וְשָׁמַע אָבִיהָ אֶת-נִדְרָהּ, וֶאֱסָרָהּ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל-נַפְשָׁהּ, וְהֶחֱרִישׁ לָהּ, אָבִיהָ--וְקָמוּ, כָּל-נְדָרֶיהָ, וְכָל-אִסָּר אֲשֶׁר-אָסְרָה עַל-נַפְשָׁהּ, יָקוּם. ו וְאִם-הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ, בְּיוֹם שָׁמְעוֹ--כָּל-נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר-אָסְרָה עַל-נַפְשָׁהּ, לֹא יָקוּם; וַיהוָה, יִסְלַח-לָהּ, כִּי-הֵנִיא אָבִיהָ, אֹתָהּ.
א,כו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ;
א,כז וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם.
ב,כב וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם, לְאִשָּׁה;
ב,כג וַיֹּאמֶר, הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי, וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה-זֹּאת.
ב,כ וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת, לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּלְכֹל, חַיַּת הַשָּׂדֶה; וּלְאָדָם,לֹא-מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ.]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה